עכשיו, אחרי שהקונפטי התפזר והאופוריה התפוגגה, אפשר להתחיל לבדוק מה באמת היה לנו שם, בביקור נשיא ארה"ב, ברק אובמה, בירושלים. כלפי חוץ, הביקור נראה חם, ידידותי מאוד, וכל הסימנים הראו שיפור ניכר ביחסים הקרירים בין שני המנהיגים. בתוך החדר, היו כמה דרמות. היחסים אכן שופרו, בעיקר כי לשני הצדדים אין ברירה, הם תקועים אחד עם השני בשנים הקרובות, אבל רוב המחלוקות נותרו בעינן.
נתחיל בעניין האיראני:: על פי מקורות בכירים ישראלים שנחשפו לתוכן השיחות, אובמה חזר על מחויבותו שלא להשלים עם איראן גרעינית, לא להכיל איראן גרעינית, למנוע מהאייתוללות להשיג נשק גרעיני בכל מחיר, גם אם מדובר בשימוש בכוח. אתה צריך לסמוך עלי בעניין הזה, אמר לנתניהו. תן לי תאריך, ביקש נתניהו. תאריך יעד, דד-ליין, שמעבר לו לא תסכימו להמשך התמרונים האיראניים. הרי הם, הסביר נתניהו, מנסים רק להרוויח זמן, הם מושכים אתכם באף, ככל שעובר הזמן כך קטן הסיכוי לעצור אותם במועד. אובמה לא הסכים לתת תאריך. אין לנו כוונה להצהיר הצהרות, לדבר על תאריכים או להציג אולטימטום בשלב הזה, אמר לנתניהו, וניסה להרגיע אותו: אני מצהיר בפניך כנשיא ארה"ב, לא אתן להם להגיע לגרעין. יש עוד זמן. אנו מודעים להתקדמות, הרי אנחנו רואים עין בעין את תמונת המצב והמודיעין. יש לנו כל היכולות למנוע מהם להגיע ליעדם, כשנחליט לעשות את זה.