כבר בנאום הראשון שלו, עם נחיתתו בישראל הנשיא אובמה לא הסתפק בדברי נימוסין חגיגיים, כמצופה מנשיא אמריקאי בביקור ראשון בישראל. האורח החשוב הדגיש את רוחות השינוי שפוקד את המזרח התיכון והצביע על ההזדמנויות ועל התקוות שהן מביאות עמן לכוחות הפרגמטיים באזור. אך הקפיד להזהיר מפני המחיר הכבד של החמצת ההזדמנות לשינוי חיובי ועל הסכנות הטמונות באובדנן.
רוב הפרשנים הסבירו, טרם ביקורו של ברק אובמה בישראל, כי זהו מקצה שיפורים שנועד לתקן את הנזק שנגרם למעמדו הציבורי בישראל בעקבות דילוגו על ירושלים, בדרך לקהיר בשנת 2009. נשאלת השאלה: לשם מה זקוק מנהיג העולם החופשי לאהדתו של הרחוב הישראלי? מדוע נשיאה של המעצמה החזקה בעולם מתאמץ כל כך לחזר אחרי מדינה שמספר תושביה מגיע לשני אחוזים מאוכלוסיית ארצות הברית? מי אמר שנשיא אמריקאי חייב לעלות לרגל לירושלים? מאז קום המדינה ב-1948 ביקרו אצלנו לא יותר מארבעה נשיאים (ריצ'רד ניקסון, ג'ימי קרטר, ביל קלינטון וגורג' בוש הבן). בעיקר אחרי שנבחר לתקופת כהונה שניה, אובמה פטור מחנופה למצביעים היהודים. הנה, השנה הוא שלח את סגנו, ג'ון ביידן, לנאום בוועידה השנתית של השדולה הפרו- ישראלית, אייפא"ק. ועד בחירות אמצע הקדנציה לשני בתי הקונגרס יחלפו יותר משנה וחצי.
