איראן ממשיכה לצעוד בבטחה לקראת יכולת גרעינית, תוך שהיא מקפידה, לפי שעה, שלא לחצות את ה"קו האדום" שהציב נתניהו. בינתיים, מהשיחות שהתקיימו בשבוע שעבר בקזחסטן עולה שמעצמות העולם מצמצו ראשונות: איראן קיבלה הבטחה שבתקופה הקרובה לא יוטלו עליה סנקציות חדשות, אך לא התבקשה לתת דבר בתמורה. אם העולם ימשיך במגמה המסתמנת של "הכלת איראן גרעינית", תיאלץ ממשלת נתניהו החדשה להכריע כבר בשנה הקרובה האם המחסום האחרון בפני הפצצה האיראנית תהיה תקיפה ישראלית.
הבעיה עם קווים אדומים היא שהם מבהירים לצד השני שהוא יכול לעשות הכל, הכל מלבד לחצות אותם. בספטמבר הציג בנימין נתניהו בעצרת האו"ם את הקו האדום של ישראל: השרטוט היה קצת מגושם, אבל אחרי יום, הבינו העולם ואיראן שנתניהו הציב את הגבול על כמות של 250 ק"ג של אורניום מועשר ל20%. זו הכמות שמספיקה, תוך זמן קצר, לייצר מספיק חומר בקיע לפצצה גרעינית אחת. מאז הציב נתניהו את הקו הזה, איראן ממשיכה במלוא המרץ לעשות הכל, חוץ מלחצות אותו. היא מתקינה עוד ועוד צנטריפוגות במפעלים בנתנז ובפורדו; מגדילה את מלאי האורניום המועשר ברמה נמוכה (צברה 6 טון של אורניום ברמה של 3.5% שמספיקים לארבע פצצות גרעין); ונערכת להפעלה של הכור באראק ב-2014, כור שיתן לה יכולת להפיק גם פלוטוניום. אבל מתוך 280 הק"ג של אורניום ברמה של 20% - איראן הקפידה להעביר 111 ק"ג לכור המחקר בטהרן, כדי שלא לחצות את הקו האדום של ישראל.