בסוף השבוע שעבר הלך לעולמו הרמטכ"ל הראשון והאחרון של צה"ל שהתבונן בפלסטינים בגובה העיניים ולא רק דרך כוונת הרובה. רב אלוף אמנון ליפקין-שחק, שמת בגיל 68, הבין שיחסים יציבים עם הפלסטינים אינם יכולים לעמוד לאורך זמן על רגל אחת - הרגל הביטחונית. כאיש צבא, אחר כך כשר בממשלת ברק ולבסוף כפעיל בארגוני שלום אזרחיים, בהם הסכם ז'נבה ו''ישראל יוזמת'', ליפקין-שחק לא חדל לחפש את הרגל השנייה - המדינית. קשה להעריך כמה ישראלים ניצלו מפיגועי החמאס בזכות יחסי האמון שהוא טיפח עם ההנהגה הביטחונית והפוליטית בשטחים. יש להניח כי במסגרת פועלו המגוון פגש שחק לא אחת בשני קצינים בכירים בצבא ארה"ב, מייג'ור סטיבן ווייט וקולונל (בדימוס) פיליפ דרמר - ששירתו במשך שנים ביחידת התיאום האמריקאית, (United States Security Coordinator USSC) . ימים אחדים לפני מותו, ביקרו שני הקצינים האמריקנים בישראל וערכו תדריך, שעל השורה התחתונה שלו היה חותם גם שחק ללא היסוס: שבמציאות, אם אכן קיימת משמעות לביטוי "אין פרטנר" (אותו טבע קודמו בתפקיד הרמטכ"ל, אהוד ברק), אין הכוונה דווקא לצד הפלסטיני.
