ישראל פולס

הפייק ניוז של השלום הכלכלי

p
המחבר
בקצרה
לכאורה, מדובר במופת לדו-קיום: הפלסטינים מחפשים עבודה, הישראלים מחפשים עובדים, וכולם מרוויחים. אבל סגר ארוך ושרירותי שהוטל על הגדה ודו״ח חדש של האו״ם מעידים שישראל משתמשת בכלכלה כמנגנון לשעבוד הפלסטינים ולסיכול כל פתרון מדיני

סגירתם של שטחי הגדה המערבית בחול המועד הסוכות ובסוף השבוע שאחרי החג ( 14-3באוקטובר) חושפת את השקר הגדול של הכיבוש - "כלכלת השלום"- החלופה הימנית לפתרון שתי המדינות. ההחלטה להטיל את הסגר הממושך התקבלה בתגובה לפיגוע שאירע בהתנחלות הר אדר ב-26 בספטמבר, שבו נרצחו שלושה ישראלים, והיא גזרה בטלה מאונס על כ-63 אלף עובדים פלסטינים בהנחה שעובד מפרנס בממוצע ארבע נפשות, משמעות הדבר היא שכמעט 300 אלף בני אדם, כולל זקנים, נשים וטף, איבדו בחודש האחרון כשליש מדמי המחיה הצנועים שלהם. שוב מתברר שמנגנון הסגר אינו רק אמצעי ביטחוני ואף לא שיטת ענישה והרתעה פופוליסטית, אלא אמצעי שליטה מתוחכם בכלכלת השטחים וברווחת התושבים.

בנוסף לפלסטינים המועסקים בישראל, כ-32 אלף עובדים בהתנחלויות. אלה זכו לפטור מהעונש הקולקטיבי. קשה להאמין שגורמי הביטחון בישראל בדקו ומצאו שהפלסטינים שעובדים בהתנחלויות אינם מהווים סיכון ביטחוני, במיוחד לאחר שהפלסטיני שביצע את הרצח בהר אדר תואר על ידי תושבים נדהמים כ״בן בית״. פטור מהסגר ניתן גם לעשרת אלפים פלסטינים שעובדים בענף החקלאות בישראל. לפי דובר צה"ל, כל אותם בני מזל "מועסקים במגזרים נדרשים במשק". יגעתי ולא מצאתי ראיה לכך שהמשק הישראלי זקוק למטאטאי רחובות בהתנחלות אריאל ולפועלי קטיף שם יותר מאשר לפועלי בניין בנתניה או למפעילי ציוד כבד בגליל.

אחד הפרדוקסים האכזריים של הכיבוש הוא, שבעוד שבעולם גוברים הלחצים להקפאת הבנייה בהתנחלויות, פועלים פלסטינים ממתינים בקוצר רוח לאישורי בנייה חדשים. אנשי שמאל ישראלים שתומכים בחרם על תוצרת ההתנחלויות, נוגסים במטה לחמם של פלסטינים קשי יום. החרם על מוצרי התנחלויות גרם לכך שמפעל "סודהסטרים" העתיק את מקומו מהגדה לתחומי הקו הירוק ונאלץ לפטר מאות עובדים פלסטינים. אפשר שבני המזל שבהם מצאו עבודה במפעל החדש או במקום עבודה אחר בתחומי הקו הירוק או בהתנחלויות. השבוע [10 באוקטובר] הודיעה ״סודהסטרים״ כי בשל הסגר הממושך על הגדה, שמונע מפועלים פלסטינים להגיע למפעל שלה בישראל, היא מחזירה זמנית חלק מפס היצור שלה לשטחים.

מספר הפלסטינים שמועסקים כיום בישראל ובהתנחלויות הוא הגבוה ביותר מאז הקמת המדינה. בהודעה שפרסם בנק ישראל במרץ 2015  דווח כי בארבע השנים הקודמות מספרם הוכפל. כלכלני בנק ישראל הסבירו אז כי במקביל לעלייה בעבודה בהיתר, התרחבה גם תופעה של כניסת פועלים פלסטינים נטולי היתרים, כתוצאה מביקוש גבוה בשטחים לעבודה ומביקוש גדול בישראל לעובדים זולים, בעיקר בענף הבינוי. מבדיקה שערכה התאחדות התעשיינים, עולה כי הקלה צפויה במדיניות ההיתרים תביא ב-2018 לעלייה של כ-25 אחוז במספר העובדים מהשטחים.

נשיא ההתאחדות, שרגא ברוש, הביע בזמנו סיפוק מכך שממשלת ישראל הכירה "ביתרון הכלכלי הגדול בהעסקת עובדים פלסטינים בישראל". לדבריו, העסקתם תורמת לשקט הביטחוני באזור ומקדמת שלום כלכלי בין ישראל לבין שכנותיה. ברוש ציין כי בזכות אותם עובדים חרוצים ומקצועיים, התעשייה בישראל יכולה להמשיך ולצמוח. הוא הדגיש כי העסקת העובדים הפלסטינים בשטחי ישראל מאפשרת להם להתפרנס בכבוד, כשברקע קיימת אבטלה קשה של 18.8 אחוז ברשות הפלסטינית. "לכן עלינו להמשיך ולסייע ולחזק את אלו אשר מבקשים לעבוד ולתרום", סיכם ברוש, "הם מוכיחים יום אחר יום בהגעתם לעבודה, שדו קיום מוצלח קיים ואפשרי במדינת ישראל".

לכאורה, באמת מופת לדו-קיום; אלה מחפשים עבודה ואלה מחפשים עובדים. הנה, מצבם הכלכלי של תושבי הגדה ששערי ישראל פתוחים בפניהם, כשהם מתנהגים יפה, טוב פי כמה ממצבם של תושבי עזה הנשלטים בידי חמאס. אך למטבע הדו-קיום המוצלח, לכאורה, יש שני צדדים. כדי לגלות את הצד האפל שלו צריך לעיין בדו"ח שוועדת האו"ם לסחר ופיתוח פרסמה בחודש שעבר [ספטמבר 2017]. בין דפיו אפשר למצוא כמה וכמה הסברים לתלות הגוברת של הפלסטינים באדוני הארץ הישראלים.

הדו"ח מסביר שאזור C, שבשליטתה הבלעדית של ישראל, ניתק את הפלסטינים מ-60 אחוז מאדמות הגדה, ומפוטנציאל למקומות עבודה בתחומי החקלאות, התיירות, הבנייה והכרייה; הירידה במספר המועסקים בחקלאות בשטחי הגדה נובעת בין השאר מאיסור שהטילה ישראל על יבוא חומרי הדברה, אשר גרם להפחתה של שליש מהיבולים; התלות בשקל הישראלי, שבשנים האחרונות התייקר ריאלית בכ-25 אחוז, מכרסם אנושות בכושר התחרות של היצרנים והיצואנים הפלסטינים.

השליטה על מקורות פרנסתם של הפלסטינים משמרת ומחזקת את התלות שלהם בשליט - המעסיק הישראלי. כל סגר ממחיש להם את הסכנה שהקמתה של מדינה פלסטינית, מנותקת ממדינה ישראל, תגזור על משפחותיהם חיי דלות ומחסור. אשר על כן, מוטב להם לתמוך בסטטוס קוו ולשמור מרחק גם מהפתח, שמתעקש לתמוך בפתרון שתי המדינות, וגם מחמאס, שהפיגועים שהוא מבצע מובילים למצור ואבטלה בנוסח עזה.

כלכלת שלום היא בהחלט רעיון חיובי, אך לא בדרך שבה שישראל מקדמת אותה בעשור האחרון. בכל הנוגע לפלסטינים, לצירוף המילים "כלכלה" ו"שלום" אין משמעות בלי תוספת המילה "עצמאות". כל עוד ישראל שולטת ברוב השטחים ומשאביהם, הכלכלה משמשת לטשטוש הקו הירוק ולפיחות מעמדו של השלום בעיני המעסיקים והמועסקים כאחד. פוליטיקאים ישראלים שמקפחים את פרנסתם של מאות אלפי משפחות פלסטיניות באזור, בזמן ובענף שהם בוחרים, לא תורמים מאומה לשלום בר קיימא עם השכנים ולא לכלכלתם.  הם חותרים תחתיהם.

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x