ישראל פולס

מהי משמעות פרישתם מהכנסת של טרכטנברג ומרגלית?

p
המחבר
בקצרה
מפלגת העבודה עוברת תחת היו"ר החדש אבי גבאי תהליך המקרב אותה למודל שלטוני מסוג "מפלגה של איש אחד". מנו טרכטנברג ובעיקר אראל מרגלית הבינו זאת היטב, והעולם שחיכה להם בחוץ הוא מבחינתם יותר מסעיר ואטרקטיבי.

פרישתם של חברי הכנסת פרופ' מנו טרכטנברג ואראל מרגלית מהכנסת, בזה אחר זה [28 בספטמבר, 3 באוקטובר], היא ביטוי לשינויים הגדולים שעוברים על המחנה הציוני מאז נבחר אבי גבאי לעמוד בראש מפלגת העבודה [יולי 2017].

אף שלכל אחד מהם אג'נדה אישית נפרדת, קיים חוט מקשר בין פרישתם של שני האישים, שהגיעו לפוליטיקה לאחר שצברו הישגים מרשימים בקנה מידה בינלאומי בקריירות הקודמות שלהם: טרכטנברג, כפרופסור מוערך לכלכלה ולחברה ואחד מסמלי המחאה החברתית של 2011; ומרגלית, יזם מוכשר שהקים קרן הון סיכון שהפכה אותו לאדם עשיר.

שניהם בקריירות הקודמות שלהם פלרטטו עם העשייה הציבורית: מרגלית בפרויקטים חברתיים שמימן בפריפריה; וטרכטנברג כשעמד בראש הוועדה הממשלתית "לשינוי חברתי כלכלי" שמונתה בעקבות מחאת 2011 אשר טלטלה את המדינה.

כניסתם לחיים הפוליטיים הייתה אמורה להוביל אותם אל עשייה לאומית, ואל ישיבה סביב שולחן הממשלה. טרכטנברג היה מועמד המחנה הציוני לתפקיד שר האוצר, ומרגלית כיוון רחוק יותר – לתפקיד ראש הממשלה. הוא השקיע סכומי עתק בשני קמפיינים כושלים לראשות מפלגת העבודה, כשבאחרון הפסיד לגבאי. אם במקרה של טרכטנברג גבאי לא התאמץ להשאירו, במקרה של מרגלית ניתן לשער שרווח לו.

הרהורי פרישה מהפוליטיקה ליוו את פרופ' טרכטנברג כבר מהחודשים הראשונים לאחר בחירות 2015. טרכטנברג נקלע למציאות האפורה של חבר כנסת באופוזיציה, ולא מצא את דרכו בעבודה הפרלמנטרית. מי שהצליח במהלך השנים לבלום את מאוויי פרישתו בכוח שכנוע בלתי נדלה. היה  היו"ר הקודם של העבודה, ח"כ יצחק הרצוג. כשגברו הרהורי הפרישה שלו בשבועות האחרונים, לא היה מי שיעצור אותו. בעוד הרצוג ראה לנגד עיניו צמרת מפלגתית שהיא מעין כוורת רוחשת, כשהוא ויו"ר "התנועה" ציפי לבני מובילים, גבאי הוא מכונה של איש אחד.

בוועידת מפלגת העבודה [15 בספטמבר] ביקש גבאי וקיבל סמכויות המעצימות את כוחו. אלה מאפשרות לו לנהל את המפלגה ללא "הפרעות" מצד המנגנון או מוסדות המפלגה. לזכותו של גבאי יאמר, כי הצליח היכן שקודמיו כשלו – לצמצם באופן ניכר את כוחה המנגנוני של המפלגה, שמיררה את חייהם של יושבי הראש הקודמים.

העובדה שהמפלגה ויתרה מרצונה בהצבעה דמוקרטית על מוטות השליטה ביו"ר, מנוגדת לדי-אן-איי המפורסם שלה. כעת גבאי מחזיק בידיו במידה רבה גם את עתידם של בכירי המפלגה. הוא מחזיק בכיסו ארבעה שריונים במקומות ריאליים לדמויות חדשות שיגייס למפלגה. איש לא יודע מי האנשים שיביא, אך לכל חברי הכנסת המכהנים ברור שזה יבוא על חשבונם: הקרב על מקום ברשימה יהיה אכזרי מתמיד.

כשתחזור הכנסת מהפגרה בסוף החודש [22 באוקטובר], גבאי יוכל לעשות רישפל בתפקידי הח"כים בוועדות השונות – כך קובעת החוקה החדשה אותה אישרו החברים. הוא זה שימנה את השרים בכל קונסטלציה: הרכבת ממשלה או כניסה לממשלת אחדות.

"אבי שומר את כל הקלפים קרוב לחזה שלו. לאף אחד מאיתנו אין שמץ של מושג מה הוא מתכוון לעשות ואת מי הוא יביא, והאמת היא שגם אין לנו יכולת להשפיע עליו. גורל המפלגה בידיו", מתאר בשיחה עם אל-מוניטור ח"כ בכיר בעבודה את המצב. "כל אחד מאיתנו עסוק עכשיו במלחמת הישרדות אישית על המקום שלו ברשימה. איש איש לגורלו האישי".

מפלגת העבודה עוברת תחת גבאי תהליך המקרב אותה למודל שלטוני מסוג "מפלגה של איש אחד". המפלגה שלא מצליחה מאז 1999 להגיע לשלטון, העמידה בראשה אדם שהצטרף אליה שנה אחת בלבד לפני שנבחר, מתוך ניסיון לשבור את מעגל הקסמים. גבאי הביס בניצחונו את המנגנון המפלגתי, את העסקנות הישנה ומועמדים חזקים כמו עמיר פרץ והרצוג – בשר מבשרה של המפלגה. ניצחונו מצביע על היחלשות הכוחות הישנים והמאורגנים של המפקדים הגדולים ושל הותיקים שנעלמים אט אט, אך גם על כניעת העבודה לטרנד שלטון היחיד.

טרכטנברג ובעיקר מרגלית הבינו זאת כמו כולם. העולם שחיכה להם בחוץ הוא מבחינתם יותר מסעיר ואטרקטיבי. שני הפורשים, בהודעות ארוכות ברשתות החברתיות, סיפרו על כוונתם להמשיך בעשייה ציבורית וחברתית. במקרה של מרגלית, המחשבה שגורלו הפוליטי נתון לרצונו של גבאי האיצה את יציאתו החוצה, כי בתפיסה העצמית שלו הוא נועד לעשות דברים הרבה יותר גדולים. אם לא בפוליטיקה אז מחוצה לה. יש לו את הכסף לכך. ואכן מרגלית הציג תוכנית אופרטיבית על כוונתו להקים מנגנונים לשינוי חברתי בפריפריה.

מפלגת העבודה בעידן הזה היא מפלגת אבי גבאי. אפשר להבחין בכך בפעילות המפלגתית ברשתות החברתיות בה גבאי הוא חזות הכל. הוא אינו מרבה להסתובב כשבכירי המפלגה לצדו, ודאי לא בכנסים הרבים ברחבי הארץ בהם הוא משתתף ובהם הוא הכוכב הראשי.

"התחושה שלי היא שמבחינתו לאף אחד ברשימה כיום אין ערך מוסף. איפה שלי יחימוביץ' נעלמה? למה הוא לא מסתובב איתה או עם בוז'י או ציפי? נראה לי שאם היה יכול, הוא היה מחליף את כולנו באנשים שהוא יבחר. הוא מאמין שהוא הקלף המנצח בבחירות הבאות אז כולנו שותקים עכשיו. אנחנו לא יודעים לאן הוא לוקח אותנו אבל מקבלים את הדין. אף פעם לא היה פה ככה, תמיד דיברו, התקוטטו, תמיד היו חיים מפלגתיים סוערים במפלגת עבודה", אומר לאל-מוניטור חבר כנסת במפלגה המבקש לשמור על חיסיון שמו משני טעמים: לא להראות כמי שפוגע במאמץ המפלגתי, ולא להיות מסומן על ידי גבאי.

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x