ישראל פולס

מדוע מונה סאלח אל-ערורי למס' 2 בחמאס?

p
המחבר
בקצרה
מוחמד דף ויחיא סינוואר רצו למנות לסגן ראש הלשכה המדינית של חמאס מישהו שהוא בשר מבשרם, בעל אוריינטציה צבאית. מינויו של אל-ערורי מבטא את רצון ההנהגה החדשה לשפר ולשמר את היחסים עם איראן, חיזבאללה וסוריה.

מינויו של סאלח אל-ערורי לסגן ראש הלשכה המדינית של חמאס משלים את המהפכה המנהיגותית שעוברת התנועה עם פרישתו של ח'אלד משעל מראשותה.

הנהגת חמאס כוללת כעת את ראש הלשכה איסמעיל הנייה, יליד מחנה הפליטים שאטי; מנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר, תושב חאן יונס; ואל-ערורי, סגנו של הנייה, יליד הכפר עארורה ליד רמאללה. זאת הנהגה של בני הדור השני לפליטים מעזה ומהגדה, שגדלו וצמחו במחנות הפליטים בעוני ובמצוקה כלכלית וסללו את דרכם לראש הפירמידה.

אל-ערורי חי בשנים האחרונות מחוץ לשטחים. לאחר שגורש מטורקיה אליה הגיע לאחר ששוחרר מהכלא הישראלי ואחר כך גם מקטאר, הוא גר כעת בביירות. ראשי ההנהגה הקודמת – משעל, מוסא אבו מרזוק (יליד רפיח) ואחרים, התגוררו אף הם מחוץ לשטחים, למרות שאיש לא מנע מהם להתמקם שם. הם העדיפו להתגורר במקומות טובים ומפנקים יותר מרצועת עזה המסוגרת. אל-ערורי לעומתם שוהה מחוץ לשטחים בעל כורחו.

המהפכה של חמאס אינה מסתכמת רק במבנה הנהגה חדש, אלא גם באופן בחירתו של אל-ערורי לתפקיד הסגן. בעבר, החלטות בסוגיות מהותיות לנוגע לעתידה של חמאס, החל במבנה ההנהגה ונבחריה וכלה באידיאולוגיה, היו מתקבלות על ידי מועצת השורא, הגוף ההלכתי העליון של חמאס.

במקרה של אל-ערורי, הוא נבחר בעצה אחת על ידי הנייה, סינוואר וראש הזרוע הצבאית מוחמד דף. מועצת השורא הסתפקה באישור המינוי שהוכתב לה, כחותמת גומי. כוחה של מועצת השורא החל למעשה להיחלש כבר לאחר חיסולו של השייח' אחמד יאסין [2004]. מנהיגותו הייתה ללא עוררין, אך הוא העניק למועצת השורא את הכבוד והסמכות העליונה לכל החלטה. המועצה נחלשה עוד יותר בימיו של ראש הזרוע הצבאית אחמד ג'עברי (שחוסל גם הוא על ידי ישראל, ב-2012), ועכשיו הפכה לגוף חסר השפעה לחלוטין.

המשולש הנייה-סינוואר-דף החליט על מינויו של אל-ערורי למס' 2 בהיררכיה של התנועה על בסיס העיקרון, שלפחות נציג אחד בהנהגת חמאס ישהה מחוץ לשטחים מחשש שישראל תחסל את הנהגת התנועה כולה. עיקרון זה נקבע לאחר חיסולם של השייח' יאסין ועבד אל-עזיז רנטיסי בחודשים מארס ואפריל 2004 במבצע שכונה "קטיף כלניות".

ישראל בהנהגתם של ראש הממשלה אריאל שרון ושר הביטחון שאול מופז החליטה כי הדרך לעצור את פיגועי המתאבדים של חמאס היא חיסול הנהגתה המדינית. בעקבות המכה שספגה חמאס והחשש שהיא עלולה להיכחד אם תישאר ללא מנהיגות מדינית, התקבלו בחמאס שתי החלטות אסטרטגיות. האחת הייתה למנות לתפקיד ראש התנועה את ראש הלשכה המדינית דאז משעל, בעיקר כי שהה בדמשק הרחק ממסוקי האפאצ'י של צה"ל. מאז, ראש הלשכה המדינית משמש באופן אוטומטי מנהיג התנועה כולה. ההחלטה השנייה הייתה לעצור את פיגועי המתאבדים ולהפוך לתנועה פוליטית שתתחרה על הנהגת הרשות הפלסטינית.

מינויו של אל-ערורי לתפקיד השני בחשיבותו בחמאס הותיר, שוב, את מייסד הלשכה המדינית מוסא אבו מרזוק בחוץ. אבו מרזוק הציל בעבר את חמאס פעמיים מכליה, לאחר שהצליח לגייס כספים בקרנות אסלאמיות ברחבי העולם. באמצעות הכספים הוא חידש וחימש את הזרוע הצבאית לאחר מעצרו של השייח' יאסין ב-1989 ובמהלך האינתיפאדה השנייה [2005-2000]. לצערו, איש לא זוכר לו חסד נעורים. הוא נתפס כאיש הגוורדיה הישנה ונותר מאחור, מאוכזב וחסר השפעה.

קידומו של אל-ערורי מבטא את רצון הנהגת חמאס החדשה לשפר ולשמר את היחסים עם איראן, חיזבאללה וסוריה. מבחינתה, אל-ערורי הוא האיש המתאים למשימה הזו בעוד אבו מרזוק נחשב לבעל אוריינטציה מצרית ונחשב אישיות מקובלת בקהיר. את "עקב האכילס" טהרן-דמשק-חיזבאללה אמור לכסות ולתחזק אל-ערורי.

בין מטרותיה הנוכחיות של תנועת חמאס למבנה מנהיגותה החדש קיים פער גדול. מצד אחד, ראשי התנועה מנתבים את דרכה כך שהסגר על עזה יגיע לסיומו כאשר מובן להם כי רק בדרכים דיפלומטיות, בתיווכה מצרים, יכול לבוא השינוי. זו הסיבה לכך שראשי התנועה נענו ברצון רב למאמצי הפיוס שיוזמת מצרים עם תנועת הפת"ח, וכדי לשמור על שרידות התנועה הם אפילו מוכנים להתנתק מתנועת האם "האחים המוסלמים". העיקר לרצות את מצרים, מושיעתה.

מצד שני, הנהגת חמאס החדשה היא ההנהגה המיליטנטית שידעה מעודה. סינוואר ואל-ערורי הם ממקימי הזרוע הצבאית, עז א-דין אל-קסאם. השניים, בתוספת האיש החזק ביותר בעזה, ראש הזרוע הצבאית מוחמד דף, יוצרים מערך הנהגה בעל אוריינטציה צבאית מובהקת. אבל המערך הזה נאלץ לחשוב אחרת, לשנות תפיסה ואסטרטגיה. מתנועת ג'יהאד הדוגלת בחיסול ישראל לתנועה שכל מעייניה העכשוויים הם הישרדות.

הנייה, ראש הלשכה המדינית, הוא היחיד שלא צמח בגדודי עז א-דין אל-קסאם. האם הוא יוכל לשנות את האוריינטציה הצבאית של חבריו להנהגה? ספק רב. מניסיון העבר, הנייה תמיד ניסה לרצות את ראשי הזרוע הצבאית מהם חשש וכפי הנראה עודנו חושש, על אף תפקידו הרם. גם אם היו לו ספקות בעניין מינויו של אל-ערורי לסגנו, הוא נאלץ לקבל את דין התנועה, כלומר רצונם של דף וסינוואר למנות כמס' 2 מישהו שהוא בשר מבשרם.

נמצא ב: khaled meshaal, mohammed al-deif, hamas, moussa abu marzouk, saleh al-arouri, ismail haniyeh

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את נצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012).
ב-2010 יצא לאקרנים סרטו ''חיים יקרים'' אשר הוקרן בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של טורונטו וזכה אף בפרס ''אופיר''. הוא בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית ומתגורר בנס ציונה.

x