ישראל פולס

הקו הירוק: פעילי איכות סביבה בישראל וברשות לא מחכים להסכם

p
המחבר
בקצרה
אם הישראלים והפלסטינים רוצים להשקות את ילדיהם במים זכים ולטייל עמם באוויר צח, כדאי שלא ישליכו את יהבם על יוזמות שלום של טראמפ ושליחיו. שיתוף פעולה למען איכות הסביבה הוא צו השעה.

השליח האמריקאי לתהליך השלום, ג׳ייסון גרינבלט, יהודי שומר מצוות, מכיר בוודאי את המונח "ימים נוראים" שהמסורת היהודית מייחסת לעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. את ימי ביקורו הנוכחי בארץ המריבה, בין ראש השנה תשע"ח ליום הכיפורים, הוא יזכור כימים נוראים במיוחד. הפיגוע בהר אדר שגבה את חייהם של שלושה ישראלים מזה (26 בספטמבר), וחגיגת יובל לכיבוש מזה (27 בספטמבר), צירפו את השבוע האחרון לרשימה המתארכת של ימים נוראים לשוחרי השלום. גם במיקרוסקופ לא תמצאו ישראלים ופלסטינים שמתייחסים ברצינות להבטחתו של הנשיא דונלד טראמפ לנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן), בפגישתם בניו יורק ב-20 בספטמבר, כי או-טו-טו הוא מסדר לפלסטינים מדינה עצמאית.     

אם ד"ר גרינבלט לא מכיר את הביטוי התלמודי "תפסת מרובה, לא תפסת", כדאי שיחליף דברים עם ד"ר דניס רוס, שבילה את מיטב שנותיו במאמצי סרק להביא לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני. רוס עמד בראש צוותי המשא ומתן של ממשלי בוש וקלינטון, ונושא בחלק נכבד מהאחריות להחמצת ההזדמנות לשלום שנפתחה לפני 24 שנה בתהליך אוסלו. כשירות לגרינבלט וצוותו, הנה תקציר מדברים ששמעתי מפי רוס, בכנס שהתקיים לפני שבועיים (14 בספטמבר) במכון הערבה שבקיבוץ קטורה שבנגב.

"הטעות הטיפשית הכי גדולה שלי הייתה כפיית הגישה שקבעה ׳עד שהכל לא מוסכם - כלום לא מוסכם׳. למשל, אם הצדדים הגיעו להבנה בנוגע לבנייה בגוש ההתנחלויות, תמורת שטחים חלופיים בתוך הקו הירוק (לפי רוס, הבנה כזו הושגה בערוץ חשאי שהתנהל בשבדיה; ע״א), אך השיחות הופסקו בגלל מחלוקת בסוגיית הפליטים - מה שהוסכם בעניין ההתנחלויות, היה כלא היה.

"בכל פעם שניסינו לפתור את כל סוגיות הליבה, קיבלנו כלום", סיפר רוס, "הוואקום התמלא חיש קל על ידי הגורמים הגרועים ביותר. אם לא מדוושים, נופלים מהאופניים. כשלא מדברים, יש פיגועים". לדבריו, היה צריך להסכים כי כל נושא שמוסכם – מיושם, מבלי להתנות זאת בהסכמות בשאר הנושאים. "זה היה משנה את המציאות בשטח ויוצר מומנטום חיובי ביחסים בין הצדדים".

מה עושים עכשיו, כשמפעל ההתנחלויות מוסיף לייצר מציאות של מדינה דו-לאומית, בואכה אפרטהייד? כיצד מוודאים שהמומנטום השלילי לא יגרור את שני העמים לתהום כשהם אוחזים זה בגרונו של זה? חזון "השלום הכלכלי״, שלפיו שיתופי פעולה כלכליים וצמיחה יובילו לסיום הסכסוך,  התנפץ על חומות הכיבוש והמשיחיות. הפרדיגמה של "צעדים בוני אמון", שלפיה מחוות נקודתיות יחזקו את הדיאלוג בין הצדדים, עלתה על שרטון ההתנחלויות והטרור. רוב הישראלים והפלסטינים בחרו באופציות הגרועות ביותר - לשבת בבית ולקטר, או ללכת לבית הכנסת ולהתפלל לנס.

בכנס בקטורה פגשתי ישראלים, פלסטינים וגם ירדנים, שהרחיקו עד הנגב הדרומי כדי לקדם מיזמים שיבטיחו כי ילדיהם ינשמו אוויר נקי ולא ישתו מי ביוב. כי גם אין בכוחם לשים קץ לסכסוך הדמים, הם מבקשים שילדיהם ינשמו אוויר נקי ולא ישתו מי שופכין. כמו שאמר דוד לרר, מנהל מכון הערבה ללימודי סביבה, המקדם שיתוף פעולה סביבתי חוצה גבולות: "הסביבה לא יכולה לחכות להסכם שלום עתידי שאולי יבוא יום אחד. הבעיות הסביבתיות פוגעות בנו עכשיו, גם בנו הישראלים וגם בשכנינו הפלסטינים והירדנים. רק אם נעבוד בשיתוף פעולה נוכל לשמור על הסביבה, על בריאות הציבור, על מים נקיים ואוויר צח. אנחנו חייבים את זה לעצמנו ולדורות הבאים".

ד"ר שדאד עתילי, מי שהיה יו"ר רשות המים הפלסטינית, זעק מבמת הכנס בקטורה כי "האנשים בעזה לא צריכים שתי מדינות, הם צריכים מים, אוויר, אוכל". לטובת תושבי ישראל הרבים שלא אכפת להם מה המחיר שילדי עזה משלמים עבור מדיניות המצור, הנה קטע קצר מדו"ח מבקר המדינה שפורסם במאי השנה. "לזיהומי מים ברצועת עזה, כחלק ממשבר המים שבו נתונה הרצועה, השלכות סביבתיות ובריאותיות, שאינן מתחשבות בגבול שבין ישראל לרצועה, בכמה תחומים עיקריים: זיהום הים והחופים, זיהום נחלים, מאגרי מים ומי תהום וסכנת הידבקות במחלות".

המבקר מפרט כי ב-2016 הושבתה פעמיים פעילות מתקן ההתפלה בחוף אשקלון, עקב זיהום אורגני קיצוני במי הים, שלפי החברה המפעילה את המתקן מקורו כפי הנראה ברצועת עזה.

בדיון שהתקיים בוועדת הפנים של הכנסת ב-5 ביולי דיווחה נציגת משרד הבריאות, דפנה זעירא, כי באותו יום המשרד סגר את חוף הרחצה בזיקים שבקרבת אשקלון, בגלל זיהום צואתי שמקורו בעזה. מי הים המזוהמים הגיעו אז גם לחוף הפארק הלאומי באשקלון. גדעון ברומברג, המנכ"ל המשותף של אגודת ידידי כדור הארץ, הזהיר כי "שום דבר לא יעזור כשמאות אלפי עזתים ינועו לגבול מאימת המגיפה".

מתברר, שגם האוויר שמגיע לריאותיהם של הישראלים והפלסטינים אינו מכיר בגבולות ומדלג על פני חומות ומחסומי דרכים. מאות מפחמות הפזורות באזור השומרון שבשליטת הרשות הפלסטינית (שיטה לייצור פחמים מגזם עצים הבוער באיטיות במשך שבועות), פולטות עשן רב שגורם למפגע סביבתי ובריאותי מתמשך לאוכלוסיית האזור, ללא הבדל דת או לאום. הגזם מסופק על ידי חקלאים ישראלים והמוצר המוגמר משמש את המוני בית ישראל להפעלת מנגלים.

המינהל האזרחי והמשרד לאיכות הסביבה מנהלים מלחמה אבודה נגד המפחמות, שמשמשות מקור לחמם של אלפי פלסטינים, בעודם מכלים את ריאותיהם בין הערימות השחורות. שיתוף פעולה בין ישראלים ופלסטינים הוליד פתרון מעשי לבעיית המפחמות, לטובת כל הצדדים. מיזם "כבשנים ירוקים" שאנשי מכון ערבה הציגו בכנס, יאפשר לתעשיית הפחם הפלסטינית להמשיך ולצמוח ללא השפעות סביבתיות שליליות וגם יבטיח תפוקת פחם גדולה יותר.

אם הישראלים והפלסטינים רוצים להשקות את ילדיהם במים זכים ולטייל עמם באוויר צח, כדאי שלא ימתינו באפס מעשה ליוזמות שלום של טראמפ ושליחו. למרבה הצער, השלום יאלץ כנראה להמתין לימים פחות נוראים. שיתוף פעולה בין תושבי השכונה למען איכות הסביבה הוא צו השעה. וזו בכלל לא קלישאה.

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x