ישראל פולס

התקווה המשותפת של יהודים וערבים

p
המחבר
בקצרה
על רקע הדרת המיעוט הערבי וההקצנה הגוברת כלפיו מאז בחירות 2015, יזמו ארגוני זכויות אדם ותנועות שלום בישראל כנס מיוחד תחת השם "תקווה משותפת", שמטרתו לקדם שותפות פוליטית בין יהודים לערבים.

ערב חג הקורבן המוסלמי בסוף השבוע שעבר [31 באוגוסט], פרסם ראש הממשלה בנימין נתניהו ברכה לחג בדף הפייסבוק שלו. הברכה כוונה לבני העדה הדרוזית בלבד: "חג זה, בו בני העדה הדרוזית מבקרים את משפחותיהם וחבריהם, מתפללים למען שלום ואחווה ועושים מעשים טובים עבור זולתם, מזכיר לי מאוד את החגים שלנו. זה לא מפתיע, משום שהערכים שלנו דומים. הדרוזים והיהודים מקדשים את החיים, גאים במורשתם הייחודית ובדתם, ושניהם גם יחד לוחמים אמיצים המגנים על מדינתם – מדינת ישראל".

ח"כ אחמד טיבי (הרשימה המשותפת) הגיב מיד, ובציוץ בטוויטר תהה איך שכח נתניהו מיליון מוסלמים שהם אזרחי המדינה וקשר זאת לאמירתו של ראש הממשלה ערב בחירות 2015 "הערבים נוהרים לקלפיות": "נתניהו שכח שיש אזרחים מוסלמים ושזה החג הגדול שלהם. אבל הטעויות שלך ביבי נוהרות אחת אחר השנייה".

בישראל חיים כ-139 אלף דרוזים (ע"פ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2016), המהווים כ-1.6 אחוז מאוכלוסיית ישראל, בעוד האוכלוסייה הערבית מוסלמית מונה 17.7 אחוז מכלל תושבי ישראל (כמיליון וחצי נפש). אבל אותם נתניהו שכח לברך. רק אחרי מחאות ברשתות החברתיות ותגובות נזעמות בעמוד הפייסבוק שלו, נתניהו ניאות לברך גם את המוסלמים. "החג הוא הזדמנות טובה לזכור שישנם גם דברים דומים בינינו לביניכם", כתב נתניהו בברכתו למוסלמים.

"לקח לנתניהו ארבע שעות לגלות מיליון וחצי בני אדם", אומרת לאל-מוניטור סמאח סליימה מעמותת "סיכוי". "זה טיב היחס שהוא נותן לאזרחיו המוסלמים. אפילו חג הוא מנצל כדי לבזות ולפלג. ברור שזו לא טעות נאיבית. את התוצאות של מה שהוא מנתב מלמעלה ביחס לערביי ישראל אנחנו רואים בשטח יום יום בחוקי לאום ובשרת משפטים שאומרת שזכויות הפרט פחות חשובות מהציונות".

לדברי סליימה, התעלמותו של נתניהו מחגם של המוסלמים מהווה המשך למדיניותו המפלגת, כשהפעם לטענתה ניסה לתקוע טריז בין הדרוזים למוסלמים. את הברכה למוסלמים, שפורסמה שעות לאחר הברכה לדרוזים, היא משווה להתנצלותו של נתניהו מיד אחרי בחירות 2015 על האמירה "הערבים נוהרים". "הוא הביא חבורה של 'שחקנים' שלבשו כאפיות והריעו לו כשהוא כביכול התנצל, אבל כל מה שהוא משאיר זה חורבן ועוד חורבן".

סליימה אומרת כי "על אף התחושה המוצדקת, שערביי ישראל מודרים יותר תחת שלטון נתניהו, 99 אחוז מהאוכלוסייה מנסה להרים את הראש ולחיות. ההצלחה שלהם היא בזכות הרצון העז לחיות ולנהל חיים נורמליים ככל שניתן, על אף ולמרות נתניהו".

עמותת סיכוי – אגודה לקידום שוויון אזרחי שסמאח סליימה חברה בה, הוקמה ב-1991 במטרה לקדם שוויון בכל התחומים והרמות בין האזרחים הערבים-פלסטינים ליהודים בישראל. בים השנאה וסימונם של ערביי ישראל כאויבי המדינה, פועלות סיכוי ועמותות נוספות למען זכויות אדם ושוויון אזרחי בישראל, ונלחמות במדיניות הפילוג אותה זורעים נתניהו וממשלתו הימנית.

על רקע האווירה הזאת התארגנו ארגוני זכויות אדם ותנועות שלום בישראל לכנס "תקווה משותפת", שמטרתו לקדם את השותפות הפוליטית בין יהודים לערבים. הכנס יתקיים בקלנסווה בשבוע הבא (14 בספטמבר). ב"קול קורא" שפרסמו המארגנים הם כתבו: "ישראל עוברת כיום תהליך שסממניו הם העמקת הכיבוש, חקיקה דרקונית שמטרתה לפגוע בזכויות הפרט ובעליונות שלטון החוק, הדרת המיעוט הפלסטיני-ישראלי משותפות בישראל וחיסול הארגונים החוץ פרלמנטריים הפועלים בחברה האזרחית נגד הכיבוש ולמען זכויות המיעוט הערבי פלסטיני בישראל". לדבריהם, מפלגות השמאל מרץ והרשימה המשותפת, וחברי כנסת נוספים, מתקשים לפעול להקמת חזית ערבית-יהודית משותפת, ולכן החליטו הארגונים לפעול בעניין.

אחד מיוזמי הכנס, הבימאי ופעיל השמאל סיני פתר, אומר לאל-מוניטור כי הסיבה להתארגנות היא "ההדרה האינטנסיבית מצד נתניהו". לדבריו, הברכה לחג המאוחרת למוסלמים "היא רק הסימפטום, מה שדחף את כל הארגונים לקום ולפעול זו ההצעה של נתניהו להעביר את אום אל פאחם וערים נוספות במשולש לרשות הפלסטינית. זו המחשבה (של נתניהו), שהאזרח הערבי ישראלי הוא אזרח על תנאי, אזרח שאפשר לטרנספר אותו לטובת הסכם מדיני, והיא בלתי נסבלת".

לדברי פתר, ההסלמה של נתניהו כלפי הערבים היא שדוחפת אותם לפעול. "זה הולך ומאיים גם עלינו, אנשי שמאל יהודים. זה איום אמיתי על ארגוני זכויות אדם, אבל זה גם מדרבן אותנו לבנות כוח פוליטי שיידע להתגונן ולהשיב מלחמה, והכוח הזה אינו יכול להיות יהודי לחוד וערבי לחוד. הוא חייב להיות משותף".

סליימה מוסיפה ואומרת כי ההתארגנות כוללת "את כל הכוחות - יהודים וערבים, אשכנזים ומזרחים, יוצאי חבר המדינות, חילונים ודתיים".  היא טוענת כי "זו התחלה טובה, כי הגיעו מים עד נפש ועדיף אנשים שקמים ואומרים 'די עד כאן' מאנשים שהתייאשו וסבורים שלא ניתן לשקם את החורבן שזורע נתניהו".

נמצא ב: minorities, civil society, israeli arabs, israeli palestinians, muslims, druze, benjamin netanyahu

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את נצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012).
ב-2010 יצא לאקרנים סרטו ''חיים יקרים'' אשר הוקרן בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של טורונטו וזכה אף בפרס ''אופיר''. הוא בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית ומתגורר בנס ציונה.

x