ישראל פולס

איום הגרעין הישראלי על ישראל

p
המחבר
בקצרה
בזמן שראש הממשלה מתייחס בכובד ראש לפרויקט הגרעין של צפון קוריאה ואיראן, הוא מתעלם מאזהרות מומחים לגבי אפשרות של תקלה חמורה בכור בדימונה, ומקריאותיהם לסגור אותו. עתירה ראשונה מסוגה לבג״ץ עשויה לכפות עליו לדון בנושא.

בשבוע הבא ישוב ראש הממשלה בנימין נתניהו למקום החביב עליו - דוכן הנואמים באולם העצרת הכללית של האו"ם. בסוף החודש (27 בספטמבר) ימלאו חמש שנים למופע האימים שלו שם על הפצצה האיראנית. "איפה צריך לצייר קו אדום?", שאל נתניהו לפני שמתח את הקו שלו על גבי תרשים הפצצה. "צריך לעצור לפני שאיראן מגיעה לשלב שהיא במרחק חודשים או שבועות מלהרכיב פצצה גרעינית". שבועות חלפו, חודשים נקפו והפצצות שמתפוצצות בישראל הן בעיקר פצצות סירחון שנופלות על מעונות ראש הממשלה ורעייתו.

אם נתניהו חש בודד על הדוכן בלי להחזיק בידו ציור של פצצת אטום איראנית, הרי עכשיו כשהסכם הגרעין עם טהרן הסיר את הסוגיה מעל סדר היום, הוא יכול לנסות לזכות בתשומת הלב הבינלאומית עם איור פצצה מתוצרת צפון קוריאה. הבעיה היא, שלא יימצא שימוש לעט האדום, שבו השתמש ראש הממשלה כדי להדגיש את הרף שממנו האיום יהפוך לקריטי. קים ג'ונג און, שליטה של המדינה הקומוניסטית, עיוור לצבע הזה. הוא נהנה לתקוע אצבעות בעיניו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ. יום אחד חוגג קים ניסוי גרעיני ולמחרת הוא משתעשע בשיגור טיל מעל שמי יפן. הממשל האמריקאי נותר אובד עצות מול מנהיג שאיש אינו מבין לאן פניו מועדות ולא יכול להעריך מה יהיה הצעד הבא שלו. איפה אובמה כשצריך להאשים אותו בפייסנות? נראה את נתניהו משווה את טראמפ לצ'מברליין.

ראש הממשלה יכול כמובן להציג ראיות לשיתוף הפעולה ההדוק בין שלטון האייתוללות באיראן למשטר הקומוניסטי בפיונגיאנג. למשל, מברק ממחלקת המדינה האמריקאית לשגרירות ארה"ב בבייג'ין, שהודלף במסגרת הדלפות ויקיליקס, המלמד ששתי המדינות עושות שימוש בטיסות מטען מסחריות של חברות התעופה הלאומיות שלהן, לצורך העברת טכנולוגיה ורכיבים. על פי מידע שנאסף על ידי מומחים ישראלים, לא מעט טילים בליסטיים בעלי דלק נוזלי ומשגרי הטילים שנגזרו מהם, פותחו באיראן על בסיס ידע וטכנולוגיה שהועברו מצפון קוריאה .

נתניהו יכול להסתמך גם על מאמר שפורסם בשבוע שעבר ב"הארץ" (6 בספטמבר) מפרי עטו של פרופ' עוזי אבן, שהיה בעבר מדען בכיר בכור בדימונה. המומחה לגרעין כתב כי צפון קוריאה משתתפת באימון וחימוש חיזבאללה בלבנון וחמאס בעזה. אבן, שהיה חבר בוועדה לאנרגיה אטומית, הזהיר כי למדינות נוספות ולארגוני טרור נוספים יהיה בקרוב "מסלול מקוצר" לכלי נשק להשמדה המונית. "ההגמוניה הטכנולוגית שלנו עומדת בפני משבר", מתריע אבן.

אך אליה וקוץ בה. אותו מדען גרעין קורא כבר כמה שנים לסגור את הכור הגרעיני בדימונה, כדי למנוע תקלה בממדים של האסון הגרעיני ביפן ב-2011. אפילו להטוטן מילים ברמה של נתניהו יתקשה להסביר מדוע הוא מתייחס ברצינות לאזהרות של אבן בנוגע לאיום הגרעין האיראני-צפון קוריאני על ישראל, אך מתעלם מהאזהרות שלו בנוגע לאיום הגרעין הישראלי על ישראל, ומהמלצתו של אבן שישראל תאשרר את האמנה לאי הפצת נשק גרעיני.

אבן אינו היחיד שמצבו של הכור בדימונה מדיר שינה מעיניו. כבר לפני עשר שנים אמר פרופ' אלי אברמוב, אז סמנכ"ל הכור, לתת שר החוץ האמריקאי, רוברט ג'וזף, כי לישראל אין פתרון לבעיית שחיקתה של ליבת הכור, הפועלת כבר 54 שנה. כורים מהסוג הזה מיועדים לפעול כ–40 שנה, בגלל החשש שהם לא יעמדו בעומס החום והקרינה שנפלטת מהליבה. החלפתה של ליבת הכור מחייבת למעשה בנייה של כור חדש. אך מי יפקח על בנייתו של כור, שעל פי פרסומים זרים משמש לייצור נשק גרעיני? מאחר שישראל - בניגוד לאיראן ובדומה לצפון קוריאה - אינה חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, ממילא היא אינה כפופה לפיקוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). מי שמפקח בפועל על הבטיחות בכור היא ועדה עצמאית שכפופה ישירות לראש הממשלה.

הוועדה לאנרגיה אטומית, המופקדת על בטיחות גרעינית, רישוי מתקנים ופעילויות, טיפול בפסולת גרעינית וייעוץ לממשלה לגבי מדיניות גרעין, פועלת מתוקף צו סודי מ-1952. עוד ב-2016, המדינה ניסתה למנוע דיון בעתירה של התנועה הישראלית נגד גרעין (גילוי נאות: הח"מ חבר בהתנדבות בוועד המנהל של התנועה), הדורשת להסדיר את פעילות הוועדה לאנרגיה אטומית ואת הפיקוח עליה בחקיקה בכנסת. אין מדובר בביטול מדיניות העמימות בדבר קיומו של נשק גרעיני בישראל, אלא בשקיפות ביחס להיבטים הקשורים לבריאות הציבור וביטחונו. הסדרת פעילות הוועדה תאפשר מעקב אמין של גופים מקצועיים כמבקר המדינה, המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות.

בשבוע שעבר (7 בספטמבר) קיים בג"ץ את הדיון המשפטי הראשון בתולדות המדינה בנושא החשוב הזה. ניכר היה ששופטי ההרכב, בראשות הנשיאה החדשה, אסתר חיות, חוששים לגעת בנושא, שהדיון בו נחשב פגיעה בקודש הקודשים הישראלי. הם ניסו לשכנע את נציג העותרים, עו"ד איתי מק, למשוך את העתירה. הם טענו כי על אף חשיבות הסוגיה שהוא מעלה, המקום לדון בה הינו בית המחוקקים ולא בית המשפט. במענה להערה של השופט מני מזוז שגם משרד החוץ לא מוסדר בחקיקה, הזכיר מק שמשרד החוץ לא מנהל שני מרכזי מחקר גרעיניים, אתר פסולת גרעינית ורישיונות למתקנים גרעיניים. עם זאת, הוא מניח שהשופטים ידחו את העתירה.

מי שמתלונן השכם והערב על הזלזול באיומים הגרעיניים מצדם של אחרים, מן הראוי שיפסיק לטייח את האיומים הגרעיניים אצלו בבית.

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x