אין זה סוד ששורר קרע עמוק בין ממשל טראמפ לבין האיחוד האירופי. טראמפ ממלא את הבטחת הבחירות שלו לנקוט מדיניות של "אמריקה תחילה". הוא מתנגד לגלובליזציה, לשיתופי פעולה איזוריים, לאיחוד האירופי, ולהסכמים בנושא הסחר החופשי ושינויי האקלים. הוא מתנגד נחרצות למדיניות האירופית של הגירה ושל קליטת פליטים. הוא אינו מסתיר את הסלידה שלו מהנשים החזקות של אירופה, בראש ובראשונה מקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. בנושא הסורי, הוא משתף פעולה בעיקר עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ובסוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא טס כמעט סולו, ומתאם עמדות בעיקר עם מצרים ועם מדינות המפרץ הפרסי. הוא פיתח קשרים אישיים טובים יותר עם נשיא צרפת עמנואל מקרון, בעיקר כדי שיהיה לו שותף אירופי למלחמה בטרור.
בבריסל נרשמה תזוזה משמעותית ביחסים שבין האיחוד האירופי לארה"ב, ובנקודות ההשקפה של שניהם בסוגיות כלכליות וביטחוניות. מקור בכיר המקורב לפדריקה מוגריני, הנציגה העליונה של האיחוד האירופי לענייני חוץ וביטחון, סיפר לאל-מוניטור כי בהתחשב במצב מבית ומחוץ, בבריסל חשים צורך לפתח מדיניות חוץ עצמאית יותר, גם בנושאים שקשורים למזרח התיכון. לאחר הברקזיט, שוב עומדת היום בראש האיחוד האירופי הברית הגרמנית-צרפתית, כלומר הקנצלרית מרקל והנשיא מקרון. בבריסל, בברלין ובפאריז נחושים לנצל את עוצמתו ואת השפעתו של האיחוד האירופי בזירה הבינלאומית, כדי ליזום מדיניות חוץ יעילה ועצמאית הרבה יותר.