ישראל פולס

מבצע "יום הדין" נחשף – והשמיים לא נפלו

p
המחבר
בקצרה
ישראל השקיעה הרבה אנרגיה וכסף כדי למנוע את חשיפתה של תכנית אפוקליפטית לפוצץ פצצה גרעינית בסיני, אבל השבוע כשפורסמה – אף אחד לא התרגש. מסתבר שבעידן הפייק ניוז אף אחד כבר לא יוצא מגדרו מסיפורים עבשים שלא התרחשו לפני 50 שנה.

גם "הפרסומים הזרים", שעוסקים ביכולתה הגרעינית של ישראל, לא הרחיקו עד ל-1967, למלחמה שהפכה את ישראל ממדינה נצורה על סף השמדה, לאימפריה אזורית. העולם, שמייחס לישראל בין 90 ל-200 ראשי קרב גרעיניים, חלקם כך על פי חוקרים בעולם מותקן על טילי "יריחו", חלקם על מטוסי קרב ומיעוטם יתכן ומוצב בצוללות מתוצרת גרמניה, לא שיער בדעתו שהסרט הזה החל כל כך מוקדם. ערב מלחמת ששת הימים, שפרצה ביוני 1967, האופציה הגרעינית של ישראל, שכונתה פעם גם "אופציית שמשון", לא הייתה על פניו עדיין בנמצא. ובכן, מסתבר שכן, לפחות על פי ה"ניו יורק טיימס".

בתחילת שנות האלפיים, השקיעה ישראל כמות גדולה של אנרגיה ולא מעט כסף במאמץ לאסוף ולהשמיד כתבי יד וטיוטות של יומן אישי וספר זיכרונות בדיוני לכאורה שכתב תא"ל במילואים יצחק יעקב (יצה), אותם שיגר למספר ידידים, מו"לים ואנשי תקשורת אמריקאים. נראה שכתביו של תא"ל יעקב הכילו את אחד הסיפורים הסודיים והנפיצים ביותר בהיסטוריה של מערכת הביטחון הישראלית לדורותיה.

הסיפור הזה, שתא"ל יעקב עמד במרכזו, לא פורסם מעולם, ובישראל, אם לפרש את המאמץ סביב הספר, עשו הכל כדי למנוע את פרסומו. "פרשת יצה" העסיקה את הממסד הביטחוני הישראלי ואת העיתונות במשך שנים ארוכות, עד מותו של יצה לפני יותר מארבע שנים [מארס 2013].

תא"ל יעקב נעצר בישראל בשנת 2001, כשהגיע ארצה למסיבת יום הולדתו ה-75. הוא הואשם בריגול ומשפטו התנהל בדלתיים סגורות. לבסוף, הורשע בעבירות קלות יותר, נדון לשנתיים מאסר על תנאי ושוחרר (ממעצר בית בו היה נתון). על הפרשה הוטל, עד השבוע, צל כבד של איסור פרסום וצנזורה. עכשיו, לאחר מותו, יוצאים סודותיו לכאורה של יעקב מהצללים, בעקבות פרסום ב"ניו יורק טיימס", אליו הגיעו תמלילי הריאיון שהעניק יעקב בזמנו לעיתונאי הישראלי ד"ר רונן ברגמן.

ערב מלחמת ששת הימים, שפרצה לפני 50 שנה בדיוק, עמדה ישראל בפני סכנה קיומית ממשית. מדינה קטנה (כ-16 ק"מ בקו אווירי מחופי נתניה לגבול המזרחי), בגבולות שאינם בני הגנה, מוקפת אויבים שצבאותיהם נקהלים לאורך גבולותיה. אוכלוסיית ישראל הייתה אז קטנה בהרבה (כ-2.7 מיליון תושבים) והתחושה הכללית בהנהגת המדינה הייתה של ערב שואה שנייה. צה"ל נערך לאורך הגבולות לקדם כל צרה, אבל הדרג המדיני היסס וחשש כי מתקפת מנע ישראלית תגרום לבידוד מדיני ותעיר מרבצה את בריה"מ, שסייעה אז לעולם הערבי על בסיס קבוע.

על הרקע הזה, כך על פי הפרסום בניו יורק טיימס, הוכנה במטכ"ל הישראלי תכנית ייאוש למקרה קיצוני: על פי התכנית, תפוצץ ישראל פצצה גרעינית על פסגתו של הר בסיני. את הפצצה אמורה הייתה להטמין במקום יחידת צנחנים מיוחדת. באותם ימים, על פי פרסומים זרים, הייתה תכנית הגרעין הישראלית בחיתוליה. על פי אותם פרסומים, לישראל הייתה כבר יכולת לפוצץ מתקן גרעיני, אך לא היו בידיה אמצעי שיגור.

על פי התכנית, המצרים אמורים היו לראות את הפיצוץ למרחוק, אולי אפילו באזור קהיר, ולהבין את הרמז. על פי אחת התיאוריות, הפעולה תוכננה גם על רקע החשש כי שליט מצרים גמאל עבד אל נאצר ישתמש במלחמה נגד ישראל בנשק כימי, כפי שעשה במעורבות הצבאית המצרית בתימן באותן שנים. מנהיגי ישראל חששו לא רק מתבוסה צבאית והשמדה, אלא גם מטילים מצריים חמושים בראשי נפץ כימיים שינחתו בתל אביב, ירושלים או חיפה. ישראל הכינה אפוקליפסה משל עצמה, בתגובה אפשרית לאפוקליפסה.

התכנית לא בוצעה מעולם, וגם לא הייתה קרובה לביצוע. מלחמת ששת הימים פרצה ב-5 ביוני וכבר לאחר השעתיים הראשונות היה ברור לכולם כי ישראל תצא מנצחת, לאחר השמדת חילות האוויר הערביים בידי חיל האוויר הישראלי במבצע "מוקד". מאז ועד היום לא פורסם הסיפור, מטעמי צנזורה או מתוך חשש כי הוא עלול לפגוע באמינותה של ישראל כמדינה אחראית. עד שהגיע תא"ל יעקב, שעמד בראש היחידה שהכינה את המבצע ההוא עם הפצצה בששת הימים.

תא"ל יעקב היה ראש מחלקת אמצעי לחימה באגף המבצעים של צה"ל, ואחר כך ראש יחידת המחקר והפיתוח של מערכת הביטחון. על פי פרסומים זרים, יצה הוא אחד מאבות הגרעין הישראלי.

כשחצה את גיל 70, חיפש תא"ל יעקב דרכים להנציח את תרומתו ואת פועלו למען ביטחון מדינת ישראל. הוא כתב ספר שעלילתו לכאורה בדיונית. הספר תיאר, בין היתר, גם את המבצע הגנוז בששת הימים. יצה שיגר את כתב היד לכמה מו"לים, מקורבים ואישים בארה"ב, וצירף לו מכתב אישי בו הוא מסביר כי מדובר בסיפור אמיתי לגמרי, שנכתב כמעשיה בדיונית כדי לעקוף את הצנזורה הישראלית. אחר כך שיגר קטעים מיומנו האישי, שהכילו את הסוד, לאנשים נוספים בארה"ב. בין לבין, הוזהר תא"ל יעקב על ידי השלטונות הישראלים, אך התעלם מהאזהרה.

השיא הגיע כשהעניק ראיון ארוך ומפורט לרונן ברגמן, בו סיפר את התיאור כפי שפורסם כעת בניו יורק טיימס. הריאיון נפסל במלואו על ידי הצנזורה, עותקיו הדיגיטליים (הוא צולם גם לטלוויזיה) נאספו והושמדו.ישראל השקיעה הרבה מאוד אנרגיה, לא מעט כסף והמון יצירתיות במאמץ סביב כתבי היד, הספרים והיומנים שפיזר יצה בארה"ב. הוא נעצר, נכלא, הורשע ושוחרר.

השבוע, כל זה נגמר לכאורה. תמלילי אותו ראיון עם תא"ל יעקב הגיעו לניו יורק טיימס ופורסמו. השמיים לא נפלו. אפילו בישראל, אף אחד לא התרגש יותר מדי. בעידן הנוכחי של פייק ניוז ופרשיות הנראות מופרכות לחלוטין אך מתרחשות באמת, אף אחד לא באמת יוצא מגדרו מסיפורים עבשים שלא התרחשו לפני חמישה עשורים. ישראל מעולם לא הודתה אם יש או אין לה יכולות גרעיניות, אבל העולם שסביבה מייחס לה יכולות כאלה ומכיר אותן היטב לטעמו. כמו כן, מוכיחה הפרשה שעיתוי יכול לשנות פרופורציות והכל יחסי.

נמצא ב: six day war, sinai peninsula, idf, nuclear weapons, 1967 war, arab-israeli conflict

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x