בכיר חמאס מוסא אבו-מרזוק נפגש בשבוע שעבר עם מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה. אבו-מרזוק הגיע לביירות אחרי שבכירי חמאס נוספים, רובם משוחררי עסקת שליט, נדרשו לעזוב את קטאר בעקבות הסנקציות שהטילו המדינות הסוניות, הרואות באמירות תומכת בארגוני טרור. לפני שבא ללבנון נועד אבו מרזוק עם שר המודיעין המצרי, חאלד פאוזי. לכאורה, קיימת סתירה בסבב השיחות הזה: כיצד ייתכן שבכירי חמאס, שמצד אחד מתחננים אל מצרים לחמם את היחסים, נפגשים מצד שני עם יריבה של קהיר ובן בריתה של איראן, מנהיג חיזבאללה נסראללה? ומעבר לכך, האם ייתכן שיש לחמאס דרך שלישית כדי לצאת מהמלכוד המדיני שהתנועה מצויה בו, מבלי לבחור צד?
כפי שכבר נכתב כאן מספר פעמים, הזרוע הצבאית של חמאס דוחקת בהנהגה המדינית להדק את היחסים עם איראן, בציפייה שתחמש אותה לקראת עימות צבאי עם ישראל. בחודשים האחרונים טהרן חידשה את סיוע הכלכלי לתנועה, אם כי במידה קטנה בהרבה מבעבר. במקביל, בעקבות הפעולות של צבא מצרים בחצי האי סיני ולאורך הגבול עם עזה, ולנוכח העובדה שמצרים רואה בחמאס ארגון טרור שיש לפקוח עליו עיניים, קשה עד בלתי אפשרי להבריח נשק ותחמושת לרצועה לעומת תקופתו של הנשיא הקודם, חוסני מובארק.