ישראל פולס

ישראל החליטה: מדינה אחת לעם אחד

p
המחבר
בקצרה
בפגישתו הקרובה של נתניהו עם טראמפ, מן הראוי שיאמר לנשיא האמריקאי את האמת: מבעד למשיכות הזמן וההטעיות, האופציה המדינית שממשלת ישראל מקדמת היא מדינה אחת, לעם היהודי, בין הים לירדן. הפלסטינים, מבחינתה, אינם עם, ולא מגיעה להם מדינה.

לקראת ביקורו הקרוב בישראל, מן הראוי שנשיא ארה״ב דונלד טראמפ יעדכן את צמד הברירות שהציג במסיבת העיתונאים המשותפת עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בפברואר: שתי מדינות לשני עמים בשטח שבין הים לירדן, אחת יהודית ואחת פלסטינית, או מדינה אחת לשני העמים בכל השטח הזה. כפי שאמר שר החינוך נפתלי בנט בראיון לבן כספית שפורסם כאן השבוע (8 במאי): צריך לומר לטראמפ את האמת. אז זו האמת: האופציה שנתניהו ובנט מקדמים היא מדינה אחת לעם אחד. מדינה אחת, לעם היהודי, בין הים לירדן. מבחינתם, הפלסטינים אינם "עם" ולא היו מעולם "עם". אשר על כן, לא מגיעה להם מדינה. שיגידו תודה שישראל לא מגרשת אותם ואפילו מוכנה לעשות איתם "שלום כלכלי".

האמת היא שמאז 2009, המועד שבו שנתניהו דיבר לראשונה על פתרון שתי המדינות (נאום בר אילן), נוספו יותר מ-100 אלף נפש לאוכלוסיית העם היהודי באזור C - שטח המיועד לעם הפלסטיני. מ-300 אלף בקירוב ליותר מ-400 אלף. האמת היא שמתוך אדמות אזור C, שהן כ-60 אחוז משטחי הגדה, 36.5 אחוז מוגדרות על ידי ישראל "אדמות מדינה"- כלומר שייכות למדינת ישראל, כמובן. 63 אחוז מאדמות אזור C הן בשטחי השיפוט של המועצות המקומיות והאזוריות של ההתנחלויות. 30 אחוז מהאדמות באזור C מוגדרות כשטחי אש (של צה''ל). האמת היא, שרשויות המדינה מקמצות בהיתרי בנייה לפלסטינים בשטחים הנותרים ונוהגות באדישות כלפי בריוני המאחזים המתעמרים בהם.

האמת היא, ששרים בכירים בממשלה מקדמים בימים אלה יוזמת חקיקה שנועדה להפוך את כל האוכלוסייה היהודית שחיה בין הים לירדן למקשה מדינית אחת. בלי קו ירוק ובלי קו אדום של אפרטהייד. על פי היוזמה המשותפת של שרת המשפטים איילת שקד ושר התיירות יריב לוין, כל חקיקה ממשלתית תחול על שטחי הגדה המערבית. אין צורך לומר שהם לא מתכוונים לרוב הפלסטיני שחי שם. מדברי ההסבר של לוין, הנמנה עם אנשי סודו של נתניהו, עולה שהברירות היחידות שנותרו לנתינים הפלסטינים הן חיי נצח בכיבוש זר, הגירה או גירוש. לוין אמר באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי "ההתיישבות ביהודה ושומרון היא עובדה מוגמרת... המהלך שאנו מובילים ישים סוף לאפליה הבוטה ולהתעלמות של חוקי מדינת ישראל מחבלי מולדת ומהאזרחים הישראלים החיים בהם". אפשר לנסח זאת גם כך: המהלך שאנחנו מובילים יעניק חותמת משפטית (לא חוקית, שכן מפעל ההתנחלויות נוגד את החוק הבינלאומי) לאפליה הבוטה וההתעלמות של מדינת ישראל מזכויות היסוד של 2.5 מיליון הפלסטינים החיים בגדה המערבית. למדיניות הזאת יש שם – אפרטהייד.

יוזמת שקד-לוין היא המשך ישיר של "חוק ההסדרה", שנועד לאפשר לעם היהודי להפקיע זכויות באדמות המצויות בשטח שנועד לעבור לריבונותו של העם הפלסטיני. בדיון שהתקיים בכנסת ב-6 בפברואר השיב השר אופיר אקוניס למבקרי החוק, בשם הממשלה, כי "אנחנו מצביעים על הקשר בין העם היהודי לבין ארצו. לשמחתי, הציבור מאמין בנו ולא בכם, מה שאומר שהוא גם מאמין שארץ ישראל שייכת לעם ישראל". כדי שלא להעכיר את שמחתם, אקוניס וחבריו בממשלה ובכנסת יוזמים חדשות לבקרים חוקים שנועדו להשתיק את מתנגדי האפרטהייד בשטחים, או, במלים מכובסות, פתרון המדינה האחת לעם אחד.

בימין לא רוצים שהציבור יידע כיצד נראית אותה "שייכות" של הארץ לעם, כפי שהגדיר זאת אקוניס - שייכות המתבצעת באמצעות כיבוש צבאי, נישול והפרת החוק הבינלאומי. עמותות שפועלות לקידום פתרון שתי המדינות כמו שלום עכשיו, בצלם ושוברים שתיקה, מפריעות להם להציג את ישראל כקורבן של הערבים. מבחינת הימין, ישראל היא לא הכובש, אלא הקורבן, בעוד הפלסטינים מעזים לפעול נגדה בארגונים בינלאומיים כמו התאחדות הכדורגל פיפי''א. ממשלת ישראל אינה מוצאת פגם בכך שקבוצות כדורגל של יישובים השוכנים מחוץ לשטחה הריבוני של המדינה משתתפות בליגות הכדורגל שלה.

נשיא המדינה ראובן ריבלין ניצל השבוע את פגישתו עם נשיא גרמניה ולטר שטיינמאייר (7 במאי) כדי למחות על הביקורת של אונסק"ו נגד הכיבוש הישראלי בשטחים הכבושים. ריבלין חזר על המנטרה של בנט כי "עם לא יכול להיות כובש בארצו". אבל בניגוד למנהיג הבית היהודי, הנשיא דבק בעיקרון שוויון הזכויות המלא של כל אזרחי ישראל, בלי הבדל דת, גזע ולאום. והנה, השבוע הצביעה ועדת השרים לענייני חקיקה בעד הצעת חוק הלאום, שאף עבר בקריאה ראשונה בכנסת, ושמעניק עדיפות לבני העם היהודי - זה אשר "אינו כובש בארצו" -  על פני בני העם הלא היהודי שחי במדינתו.    

חבר הכנסת אראל מרגלית (המחנה הציוני) אמר בתגובה להחלטת ועדת השרים בעניין חוק הלאום כי "ממשלה שפוחדת לקבוע גבולות למדינה אינה רשאית לקבוע את אופיה". האמת היא שהממשלה אינה פוחדת לקבוע את גבולות המדינה. אלא שבמקום לקבוע אותם בהסכם מדיני, היא עושה זאת באמצעות קביעת יתדות בשטחים. היא עושה זאת על ידי הולכת שולל חסרת גבולות. מצד אחד, ראש הממשלה מפציר בפלסטינים לשוב לשולחן המשא ומתן, ומצד שני, הוא מקדם את חוק הלאום בנימוק שעליו   "להבטיח את עתידו של עם ישראל בארץ ישראל". שימו לב: "ארץ ישראל", לא "מדינת ישראל". פעם הוא אומר שבטווח הנראה ישראל חייבת לשלוט על כל השטחים ומבטיח כי לנצח יחיה על חרבו, ופעם אחרת הוא מאשים את הנהגת העם הפלסטיני בהסתה לאלימות. 

בפעם הבאה שטראמפ יפגוש את נתניהו עליו (טראמפ) לדרוש ממנו (נתניהו) שיניח על שולחן הממשלה והכנסת החלטה שקובעת כי "ממשלת ישראל מתחייבת לקדם הקמת מדינה לעם הפלסטיני על בסיס גבולות 67׳. עד אז היא תקפיא לחלוטין את הבנייה בהתנחלויות". בתום הפגישה הקודמת טראמפ אמר שבניגוד לקודמיו בבית הלבן, הוא מאמין שניתן להשיג עסקה בין ישראל לפלסטינים. החלטה כזו הכרחית לעסקה אמיתית. וכמו שבנט אמר, אמריקאים אוהבים דוברי אמת.

נמצא ב: naftali bennett, two-state solution, one-state solution, jordan river, west bank, area c, benjamin netanyahu, donald trump

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x