ישראל פולס

השבוע בו הפופוליזם מימין עבר לשלב ההגחכה

p
המחבר
בקצרה
משמלת ירושלים מאוחדת של השרה רגב בקאן ועד הקרב על ההימנון באוניברסיטת ירושלים בהובלת נתניהו – זהו שלב הגיחוך באבולוציה של הימין הפופוליסטי הישראלי.

שרת התרבות מירי רגב הוסיפה השבוע לקורות החיים הציבוריים שלה עוד פרובוקציה מוצלחת שהשתלטה על סדר היום התקשורתי בישראל. שמלת "ירושלים של זהב" שלבשה לשטיח האדום בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-70 בקאן ביום רביעי (17 במאי), נועדה לדבריה "לשים את ירושלים בשיח של פסטיבל קאן".

למי שפספס את הסערה ברשתות החברתיות ובתקשורת הממוסדת, נספר ששרת התרבות הישראלית עטתה על עצמה שמלה כעורה ומסורבלת, שעל שוליה הרחבים הוטבע הדפס גדול של הר הבית, והכריזה כי עשתה זאת "לתפארת בירתנו הנצחית".

מתברר שהמופע סר הטעם הזה בעיר הקייט הצרפתית, לעיני כל העולם, היה תוצאה של סיעור מוחות שנמשך חצי שנה בסביבת רגב, בניסיון לנצל את במת פסטיבל קאן כדי לציין 50 שנה לאיחוד ירושלים במלחמת ששת הימים.

בראיונות לתקשורת הישראלית התייחסה שרת התרבות לבחירת השמלה שלה כלא פחות מהישג דיפלומטי. "מתייחסים לישראל. מדברים על ישראל וירושלים. לא באתי לכאן לבוא עם עוד שמלה יפה, באתי להעביר מסר מאד ברור. אני חושבת שזכיתי בשנת ה-50 לחגיגות ירושלים, לחגוג לירושלים ולהעלות אותה על ראש שמחתנו גם כאן בפסטיבל קאן", אמרה רגב לערוץ 20.

האמת היא שמה ששרת התרבות עשתה זה להציג לעולם תמונה של היחס הדורסני והלאומני של ישראל בסכסוך עם הפלסטינים, והתגובות שקיבלה למעשה הזה מחוץ לישראל נעו בין אדישות לזלזול. ״עברתי על העיתונים הצרפתיים, והאנטישמים האלה התעלמו לחלוטין מהשמלה שלבשה שרת התרבות שלנו אמש בפתיחת פסטיבל קאן. לזכותם אציין שהיו שם עוד כמה שמלות", ציין העיתונאי דב אלפון, כתב הארץ בפאריז, בעמוד הפייסבוק שלו.

שמלת ירושלים המאוחדת היא שלב נוסף באבולוציית הפרובוקציות הפופוליסטיות של הימין - תהליך שרגב היא אחת הדמויות המובילות שלו. כבר לא מדובר רק בחקיקה אנטי-דמוקרטית, הצהרות פלגניות באירועים ממלכתיים או מסרים גזעניים שנועדו לצבור הון פוליטי בימין (רגב כינתה פליטים מאפריקה ״סרטן״, נתניהו הזהיר מערבים ש״נעים בכמויות אדירות לקלפי״). זו התנהגות מביכה של בכירי הפוליטיקאים הישראלים באירועים שנמצאים במוקד תשומת הלב הבינלאומית.

רגב היא ממש לא היחידה שמתנהלת כך. צמרת ההנהגה הפוליטית בישראל, מיאיר לפיד באופוזיציה ועד שר החינוך נפתלי בנט וראש הממשלה, כולם לקחו חלק בפרובוקציה אחרת, שהחלה בדיווח בגלי צה"ל ביום חמישי (18 במאי) על כך שבטקס חלוקת התעודות של הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים לא ינוגן ההמנון. הנימוק של האוניברסיטה, על פי הדיווח, היה להימנע מפגיעה ברגשותיהם של משתתפי הטקס שאינם יהודים, כלומר הסטודנטים הערבים שבאופן טבעי אינם מזדהים עם שורות בהמנון כמו "נפש יהודי הומיה".

אולם בפועל, זוהי איננה השנה הראשונה שבה לא מנגנים את ההמנון בפקולטה למדעי הרוח, שכן אין מדובר בטקס ממלכתי המחייב זאת. למעשה מדובר בסוג של ״פייק ניוז״ שיצר מהומה רבה על לא דבר, אך הפוליטיקאים מהמרכז ועד הימין העדיפו להתעלם מהעובדות כדי להרוויח עוד כמה נקודות בציבור שלהם.

בראש המזדעקים ניצב ראש הממשלה, שבפנים חמורות סבר כינה את ההחלטה "מבישה״, והוסיף שהיא ״שיא של התרפסות, ההפך מגאווה לאומית. אנחנו גאים במדינה שלנו, בדגל שלנו, בהמנון שלנו וזה רק מחזק את דעתי להעביר את חוק הלאום שאנחנו מובילים. כדי לעגן בחוק את הסמלים הלאומיים שהם כל כך יקרים לנו". שרת המשפטים איילת שקד מהבית היהודי כתבה בחשבון הטוויטר שלה: "האוניברסיטה העברית בושה". לשכת בנט הודיעה כי בעקבות הדיווח פנה יו״ר הבית היהודי לנשיא האוניברסיטה, פרופ' מנחם בן ששון, והביע מחאה על ההנחיה. "בשיחה הבהיר בנט שבכל טקס ממלכתי שיתקיים באוניברסיטה תנוגן התקווה. בנוסף הבהיר כי גם בטקסים שאינם ממלכתיים, השיקול אם לשיר את התקווה לא יכול להיות מושפע משיקולי פגיעה ברגשות, שהרי אחד מסמליה של מדינת ישראל לא מהווה פגיעה כלשהי", נאמר בהודעה.

יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, הצטרף לחגיגה הלאומית בפוסט מזדעק בעמוד הפייסבוק שלו לצד תמונת דגל ישראל. "החלטת האוניברסיטה העברית לא לנגן את ׳התקווה׳ בטקס הענקת התארים ׳כדי לא לפגוע ברגשות הסטודנטים הערבים׳ היא מבישה, פחדנית ולא מוסרית. מעניין שרגשותיהם של הסטודנטים האלה לא נפגעו כשלמדו במוסד אקדמי שאותו מסבסדת מדינת ישראל הציונית והחופשית". כתב לפיד.

ההסבר שנתנה האוניברסיטה לא צינן את התלהבות הפוליטיקאים, שלא היו מוכנים לוותר על ההזדמנות לשחק על הרגש הלאומי. "ההחלטה אם להשמיע את ההמנון בסיום טקסים אקדמיים באוניברסיטאות נתונה לשיקול דעתו של המוסד, ואין כללים של המועצה להשכלה גבוהה בנושא. ההמנון הלאומי שלנו אינו עלבון, הוא מקור לגאווה'', נאמר בתגובה.

זה לא היה שבוע שהדמוקרטיה הישראלית צריכה להתגאות בו. מה שמטריד בעיקר הוא הנזק שנבחרי ציבור עושים לסמלי המדינה למטרותיהם הפוליטיות. הם מגחיכים את הדגל, את ההמנון ואת ירושלים עיר הבירה. הם ממאיסים אותם על העולם ובעיקר מציבים סימני שאלה מעל דברים שאמורים להיות מובנים מאליהם. מי שבטוח בסמליו אינו צריך לנופף בהם בכל רגע.

העולם, גם זה שבו דונלד טראמפ הוא נשיא ארה"ב, אינו סובלני יותר כלפי הכיבוש והלאומנות הישראלים. כדאי שרגב והאחרים יעיפו מבט בגיליון האחרון של האקונומיסט, אשר הקדיש את השער והכתבה המרכזית לשאלה ״מדוע ישראל זקוקה למדינה פלסטינית״. על פי המאמר בשבועון החשוב, היום יותר מתמיד, המשמעות של פתרון שטחים תמורת שלום הינה שמירה על ישראל דמוקרטית.

נמצא ב: yair lapid, naftali bennett, benjamin netanyahu, film festival, israeli occupation, miri regev

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x