ישראל פולס

כך ממשלת ישראל משתמשת בתיירות כדי להשכיח את הכיבוש

p
המחבר
בקצרה
שר התיירות ואיש הליכוד, יריב לוין, הפך את העלייה במספר הכניסות לישראל לתעמולה שלפיה הסכסוך עם הפלסטינים אינו פוגע במדינה ולכן אין לה אינטרס להביא לפתרונו. המחקרים, גם של משרד התיירות, מוכיחים את ההפך.

אלפי מלים נכתבו על מלחמת החורמה שראש הממשלה בנימין נתניהו מנהל נגד התקשורת. אין ספור מאמרים ניתחו את המזימה שלו להשתלט על השידור הציבורי. פסיכולוגים בגרוש מסבירים שהעיסוק המופרז של ראש הממשלה בתאגיד השידור הציבורי נובע מ"אובססיה לתקשורת". פרשנים פוליטיים עומדים על כך שמינויה של גאולה אבן-סער, אשתו של בכיר הליכוד והשר לשעבר גדעון סער, למגישת החדשות הבכירה של "כאן", היווה את הקש ששבר את גב הגמל. נתניהו עצמו תיבל את דברי ברכתו לחג הפסח (3 באפריל) בקובלנה שהתקשורת "לא משקפת את תחושות הציבור", וטען כי "יש פה תעשייה של דכדוך".

בהמשך הנאום החגיגי מנה ראש הממשלה את תוצריה של "תעשיית הדכדוך" השקרית לדבריו, שרואה שחורות במקומות המוארים באור יקרות: במקום תעסוקה מלאה התקשורת רואה אבטלה. במקום כלכלה פורחת, היא רואה כלכלה הרוסה. במקום מחלפים, רכבות וגשרים, היא מתארת פקקי תנועה. במקום תקיפות ועוצמה - היסוס וחוסר ביטחון. במקום כוח עולמי - מדינה קורסת ומתפוררת. "מנהיגים שמגיעים הנה כל יום", חתם נתניהו את כתב האישום נגד מפרי השמחה, "מסתכלים עלינו כמעצמה טכנולוגית עולמית, ככוח עולמי בביטחון, במודיעין, בטכנולוגיה".

השורה התחתונה המתבקשת בולטת בחסרונה: "במקום שהתקשורת השמאלנית רואה כיבוש שהופך את ישראל למדינה מצורעת", אני, נתניהו, "רואה גן עדן פורח על אדמת אבות משוחררת". את משפט המחץ הזה הוא השלים בשבוע שעבר (9 באפריל) בהחלטת הממשלה להקצות 10 מיליון שקלים לחגיגות היובל "לשחרור יהודה ושומרון ורמת הגולן" (על מה ולמה קופח חלקם של רצועת עזה וחצי האי סיני בחגיגות השחרור? האם הם לא "שוחררו" ביוני 1967?).

במקרה לגמרי, ואולי לא, באותו יום בישר שר התיירות יריב לוין, איש סודו של נתניהו, על "שיא כל הזמנים בכניסות תיירים לישראל". מה צריך יותר מזה כדי להוכיח שהכיבוש, סליחה, השחרור, אפילו לא מרתיע את התיירים שבאים לבדוק מקרוב את הכוח העולמי בביטחון, לדהור בכבישים המהירים ולנסות את הרכבת התחתית בתל אביב? לוין אמר כי "ישראל היא יעד תיירותי אטרקטיבי... אנו מוכיחים כי אם פועלים נכון אפשר להביא לכאן תיירים רבים״, והתכוון שלא צריך לבלבל להם את המוח עם כיבוש וטרור. חיינו איתם 50 שנה ואף שגשגנו - מדוע שלא נחיה ונשגשג איתם עוד 50 שנה?

אכן, לפי נתונים שפורסמו באותו יום, במארס נכנסו לישראל 293 אלף תיירים – עלייה של כ-22% ביחס לחודש המקביל. בשלושת החודשים הראשונים של השנה נכנסו לישראל 739 אלף תיירים, עלייה של כ-24% ביחס לרבעון הראשון של 2016. אך האם הנתונים המעודדים הללו מעידים שעסקים כרגיל, בלי קשר לסכסוך הדמים, הקיפאון המדיני והעמקת הכיבוש? את התשובה, כמה מעניין, אפשר למצוא במסמך שחיבר צוות בין-משרדי בראשות מנכ"ל משרד התיירות, אמיר הלוי, בעקבות מבצע צוק איתן. במסמך, ששומט את הקרקע מתחת לתעמולת "עסקים כרגיל" בענף התיירות, נכתב כי הנזקים לתעשיית התיירות מהעימות הצבאי בדרום נאמדים בכ-2 מיליארד שקלים לפחות: "הפגיעה הקשה בתיירות, ובעיקר בתיירות הנכנסת, בשל נטישת התיירים תוך כדי המבצע וביטול הזמנות עתידיות בהיקפים ניכרים הינם בבחינת מכה כלכלית אנושה שתעשיית התיירות אינה יכולה לעמוד בה ללא קבלת סיוע ופיצוי מהמדינה".

ואכן המדינה, כלומר אזרחי ישראל, הקימה באותה שנה קרן שיווק בהיקף של 15 מיליון שקל לצורך השתתפות בהוצאות השיווק של מארגני התיירות הנכנסת לישראל. ספק אם הסיוע הזה יעודד סטודנטים מאוניברסיטת בירמינגהם באנגליה, שממנה הגיעה הסטודנטית המבריקה חנה בלדון, בת ה-21, אשר נרצחה בפיגוע בירושלים ב-14 באפריל, לבוא לציון. בנוסף לכך, "לאור המצב הביטחוני ביהודה ושומרון", הקצתה הממשלה חמישה מיליון שקל בשנה שעברה לעידוד הקמת מלונות ואכסניות זולות לתיירים בשטחים הכבושים, סליחה, המשוחררים.

הכלכלן ד"ר אביחי שניר מהמכללה האקדמית נתניה ובית ההשקעות אינפיניטי אמר השבוע לאל-מוניטור: "היו לנו שלוש שנים אבודות, ועכשיו השיא, כביכול, שעליו מדברים, הוא פשוט חזרה למה שהיה לפני צוק איתן". לדבריו, "זה בהחלט אומר משהו על העובדה ששקט תורם לתיירות". מחקר שערך הכלכלן רן שהרבני מבנק ישראל ב-2014 מצביע באופן ברור על הקשר בין המצב הביטחוני-מדיני לבין המוטיבציה של זרים לבקר בישראל ולסייע לתעשיית התיירות.

מסקנות המחקר מלמדות כי ל"תעשיית הדכדוך" הישראלית אין קשר לכוח המשיכה של ישראל. "שלא כמו בעולם, שם משתנים כלכליים נותנים את הטון בקביעת ביקושי התיירים", כותב שהרבני, "בישראל המצב הביטחוני הוא המשפיע ביותר.

המאמץ להשתלט על התקשורת ולשכתב את המציאות באמצעות שימוש בשפה, דוגמת החלפת המונח "כיבוש" ב"שחרור", מזכירים עד כאב את 1984 של ג'ורג' אורוול. ה"שיחדש" שהאח הגדול הנהיג ב"אוקיאניה", נועד לסלק מונחים כמו "חופש", לשכתב את ההיסטוריה על פי רצונו של השליט ולהחליף ידיעות מדכדכות בבשורות מתוקות על גידול בייצור השוקולד.

נמצא ב: media, israeli occupation, benjamin netanyahu, terrorism, 1967 war, tourism

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x