ISRAEL PULSE

Read in English

ישראל פולס


 

לא מאבק פמיניסטי: קוד הלבוש לכנסת מסביר לישראלים איך מתלבשים לעבודה

המחבר: מזל מועלם

בספטמבר האחרון הופיע שר הרווחה חיים כץ לישיבתה השבועית של הממשלה בחולצת פולו עם הדפס פסים ושרוולים קצרים. ראש הממשלה בנימין נתניהו שלח אותו להחליף חולצה בטענה כי לבושו לא מכבד את המעמד. כץ קפץ לאוטו שלו וחזר עם חולצה מכופתרת. כדאי להיזכר באנקדוטה הזאת מול הניסיונות לנתב למגרש המגדרי את הוויכוח סביב פרסום קוד הלבוש לכנסת, שהופץ ביום חמישי (9 במארס).

בקצרההדפיס עם פרסום קוד הלבוש החדש לכנסת, יש מי שמנסה לקחת את הדיון למקום של מאבק פמיניסטי ואפליית נשים. אולם האמת היא פשוטה הרבה יותר: גם גברים וגם נשים בישראל צריכים סטייליטס שיסביר להם שלא באים לעבודה בכפכפים וגופייה.
המחבר

"הקוד הזה, שרלוונטי כמובן רק לנשים, מעגן את המבט הגברי שקובע לאשה איך להתלבש ואיך להיראות", אמרה ל״הארץ״ ח"כ תמר זנדברג ממרצ בתגובה לכללים החדשים. היא הסבירה כי "מנגנון אזהרות רק יביא ליותר מבטים בוחנים ומדידת אורך החצאית, כלומר זה יהיה חלק מתפקידם של הסדרנים לבחון את בגדיה של כל אישה שנכנסת לכנסת. קוד הלבוש מיותר ומבזה".

זנגברג, חברת כנסת צעירה שניהלה כבר בעבר ישיבה בכנסת עם חולצה בעלת כתפיים חשופות, וספגה על כך ביקורת, לוקחת שלא בצדק את קוד הלבוש למחוזות תיאורטיים של פמיניזם והחפצת נשים. בדיוק כמו במקרה של כץ, גם נשים שמגיעות לעבודה בכנסת או אל משרדי הממשלה בגופיה או בכפכפי אצבע אינן מכבדות את המקום. זה לא קשור לסוגיות של שוויון מגדרי, אלא לכך שתרבות הלבוש הרשמי בישראל אינה מפותחת, ולמעשה אינה קיימת.

כך גם ח"כ סתיו שפיר, שעלתה השבוע לנאום במליאה בשמלה חשופת כתפיים, ועוררה סערה לאחר שח"כ אורן חזן צעק לעברה, כי לו, כגבר, לא היו נותנים לעלות לדוכן בגופיה. כמו זנדברג, שפיר עשתה מהתקרית הון פוליטי על בסיס פמיניסטי, אף שאם מתעלמים מסגנונו הפרובוקטיבי, היה טעם בהערתו של ח״כ חזן.

אולי האקלים הישראלי החם או הסגנון המקומי הידוע כלא רשמי גרם לכך שבישראל לא נוצרה תרבות לבוש רשמית. קוד הלבוש החדש של הכנסת הוא בסך הכל דרך לגיטימית להסביר לישראלים את מה שבמקומות אחרים הוא מובן מאליו. סביר להניח שבביקור בכל פרלמנט אחר בעולם זנדברג תכבד את המקום, תלבש ז׳קט ותוותר על הכתפיים החשופות עם הקעקוע שעליהן.

זוהי אינה הפעם הראשונה בה נקבע קוד לבוש לכנסת. כשיו״ר הכנסת לשעבר, דליה איציק, החלה את כהונתה ב-2006, גם היא החליטה לפרסם כללים דומים, שאסרו להגיע בגופיות, חולצות בטן, כפכפים או מכנסי ג'ינס. איציק, אישה שפילסה את דרכה בעולם גברי, לא עשתה זאת מטעמי שנאת נשים. היא עצמה הקפידה על מראה רשמי, מטופח, מסוגנן ומצודד, וחשבה שגברים ונשים בלבוש מרושל פוגעים בכבודו של בית המחוקקים. זה נשמע מוזר, אבל היו אז עוזרות פרלמנטריות שהגיעו לכנסת בגופיות ובכפכפי אצבע, כמו לחוף הים.

לפני שקבעה את כללי הלבוש ביקשה איציק ממנכ"ל הכנסת אז, אבי בלשניקוב, לבדוק מה המצב בפרלמנטים אחרים. למרבה ההפתעה הסתבר להם כי ברוב הפרלמנטים המערביים לא קיים קוד לבוש מפורט, אלא מנהג כללי של הגעה בלבוש רשמי. הסיבה לכך היא שבאירופה ובארה"ב קוד לבוש לעבודה, בוודאי לפרלמנט, הוא מובן מאליו - גברים בחליפות ועניבות, ונשים בלבוש סולידי. אף אחד לא רואה בכך סוגיה מגדרית.

המאבק הפמיניסטי האחרון שהתרחש בהקשר זה במערב אירופה היה ב-1972 כאשר עוזרת פרלמנטרית צעירה, לימים שרת ההגנה, מישל אליו-מארי נאבקה על זכותה להיכנס לפרלמנט עם מכנסיים, למרות האיסור. "אם זה יפריע לך, אוריד את המכנסיים" ענתה לסדרן שניסה לעצור אותה. מאז, חדלו הצרפתים לאכוף את האיסור.

מהפכת הלבוש של איציק חוללה סערה בשעתו מאחר שהיא כללה גם איסור להגיע לכנסת במכנסי ג'ינס - פריט לבוש מועדף על נשים וגברים בישראל גם במקומות עבודה. זכורים לרע מקרים שבהם חברי כנסת ושרים, בעיקר מהמפד"ל (כיום הבית היהודי), באו לכנסת נעולים בסנדלי שורש, עם או בלי גרביים. ח"כ צ׳רלי ביטון מחד"ש היה ידוע בכפכפים שעמם עלה לנאום במליאה בשנות השבעים.

אחרי התרופפות מסוימת בשמירה על קוד הלבוש בתקופתו של היו״ר הקודם, ראובן ריבלין, בדצמבר פרצה שוב מהומה בנושא, לאחר שעוזרות פרלמנטריות לא הורשו להיכנס למשכן הכנסת בטענה כי החצאיות והשמלות שלהן היו קצרות מדי. במקרה הזה, יש להודות, היה אלמנט החפצתי כלפי הנשים הצעירות, והמחאה שפרצה בתגובה הייתה מוצדקת. עם זאת, ניתן היה מין הסתם לוותר על הפרובוקציה של ח״כ מנואל טרכטנברג מהמחנה הציוני, אשר כאות הזדהות עם העובדות הצעירות פשט את חולצתו בכניסה למשכן ונותר בגופייה מול עיניהם המשתאות של אנשי משמר הכנסת. גם טרכטנברג הבין אחר כך שהגזים והתנצל. כתוצאה מהמהומה הוחלט אז לגבש מחדש קוד לבוש, בשיתוף עם העוזרים הפרלמנטרים וחברי הכנסת.

התוצאה היא כאמור הקוד שפורסם ביום חמישי ועורר את זעמה של זנדברג. אם יש משהו לטעון נגדו, זהו הסגנון המגוחך שבו נכתב המסמך והתמונות שצורפו אליו. בכותרת ״סגנון לבוש מומלץ במשכן הכנסת״, נכתב כי בדומה לפרלמנטים אחרים בעולם מדובר בסגנון לבוש "הנהוג בסביבת עבודה ייצוגית", סגנון זה נע בין לבוש עסקי רשמי מקצועי לבין לבוש עסקי נינוח". מה הוא סגנון מוקפד? לפי המסמך, זהו לבוש "קלאסי ומחויט, חליפה בגוונים סולידיים, אפור כהה שחור ונייבי, חולצה בגוונים בהירים ובמרקם אחיד, נעלים סגורות עם או בלי שרוכים, חגורה באותו גוון של נעליים". כדי להמחיש את הכללים השתמשו בכנסת בדוגמנים צעירים ורזים, נשים וגברים, וכדי להיות פוליטיקלי קורקט גם הוסיפו גבר כהה עור. על הסבר הסטיילינג המאולץ הזה אפשר היה לוותר. אם כבר מחפשים ביקורת, אז הגזרות הרזות של הדוגמנים יכולות להיחשב פוגעניות כלפי נשים וגברים בעלי משקל עודף.

Read More: http://www.al-monitor.com/pulse/originals/2017/03/israel-knesset-dress-code-feminism-meretz-party-women.html

מזל מועלם
בעל/ת טור 

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

Original Al-Monitor Translations

Read in English

תרגם עם גוגל

יותר מ ישראל פולס

©2017 Al-Monitor. All rights reserved.

Get Al-Monitor delivered to your Inbox

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X

שתפו