ישראל פולס

הורדת מסים? כחלון מאכזב גם בכלכלה

p
המחבר
בקצרה
אף שבמצע מפלגת כולנו יש סימנים של התפכחות מהכלכלה הניאו-ליברלית, יו״ר המפלגה ושר האוצר מעדיף להוריד מסים על פני להגדיל את ההשקעה במקומות שמשוועים לתוספת תקציב כמו החינוך ומערכת הבריאות.

ההחלטה להפחית מסים, הדגיש השבוע (14 במארס) שר האוצר משה כחלון, אינה קשורה לעסקת הענק של מכירת מובילאיי לאינטל, אשר צפויה לשלשל לקופת האוצר הכנסות ממסים בהיקף של לפחות ארבעה מיליארד שקל. ואכן, מדיניות הפחתת המסים אינה חדשה; בהצעת התקציב לשנים 2012-2011 נאמר כי הממשלה "תמשיך ביישום תוכנית המסים הרב-שנתית, שהוארכה בשנת 2009 וצפויה להסתיים בשנת 2016". בספטמבר 2015 החליטה הממשלה להפחית את המע"מ  מ-18% ל-17% ואת מס החברות מ-26.5% ל-25%.

מדיניות הפחתת המסים מוסברת בשאיפה לעודד את הצמיחה במשק. על פי הגישה הניאו-ליברלית, שנתניהו נמנה עם חסידיה, הפחתת נטל המס מעודדת משקיעי חוץ להשקיע את כספם בישראל. הדבר נועד למנוע בריחה של חברות ישראליות, כמו מובילאיי, למדינות שבהן שיעורי המס נמוכים יותר. אבל פריחתה של מובילאיי, כמו חברות הייטק ישראליות אחרות, אשר הכניסו, מכניסות ועוד יכניסו מיליארדים לקופת המדינה, מוכיחה שנטל המס בישראל אינו נורא כל כך. לא זו בלבד שמובילאיי נוסדה והתפתחה בעיר הקודש, אינטל החליטה שהחברה תוסיף לפעול משם ואף תגייס עובדים מקומיים חדשים. וכמו שאמר כחלון, העסקה למכירת מובילאיי לאינטל והשארתו של המפעל בישראל נחתמה ללא קשר להחלטה על הפחתת המסים.

לישראל אין בעיית צמיחה. היא צפויה להגיע השנה ל-3.25 %, יותר מהממוצע של מדינות ה-OECD. ישראל גם אינה סובלת ממיסוי יתר. נטל המס נמצא בשליש התחתון של מדינות OECD. אשר על כן, הפחתה נוספת של שיעורי המס לא צפויה לחולל שינוי מהותי בשיעורי הצמיחה. לעומת זאת, היא תגרום לאובדן הכנסות ניכר לקופת המדינה. כדי לסבר את העין, הפחתה של אחוז אחד במע"מ הביאה לאובדן הכנסות של כ-6.5 מיליארד שקל בשנה. זאת אף זאת, כמחצית מאזרחי ישראל הבוגרים לא משלמים מס הכנסה כלל, מאחר שהם לא מגיעים לדרגת השכר שמעבר לה מנוכה מס.

על פי הגישה הניאו-ליברלית של נתניהו, כל האזרחים נהנים מפירותיה של צמיחה מואצת. ואולם סקירה שפרסם מרכז אדוה בינואר השנה קובעת כי חוק המשיכה אינו חל במקרה הישראלי; פירות הצמיחה מחלחלים בהתמדה כלפי מעלה יותר משהם מחלחלים כלפי מטה. אנשי המאיון העליון, ובעיקר האלפיון העליון, הם הנהנים העיקריים מתקופות הגאות והפריחה הכלכלית. בשנות הגאות של המשק הישראלי - 2003–2007 - חלקו של המאיון העליון בעוגת ההכנסות גדל פי 2.2 וחלקו של האלפיון העליון כמעט שילש את עצמו. במקביל, הנתח של 90 אחוז מהאוכלוסייה הזאת (העשירונים הראשון עד התשיעי) קטן.

המאיון העליון של משקי הבית העשירים ביותר מחזיק ב-5.2 אחוז מהעושר הלאומי, נתח השווה לחלקם של שבעת העשירונים התחתונים. דו"ח העוני והפערים החברתיים של המוסד לביטוח לאומי מראה כי ב-2015, כמעט כל משפחה חמישית בישראל היא ענייה (במגזר הערבי 53.3% מהמשפחות). שיעור העוני בישראל כמעט כפול מהממוצע ב-OECD. ההכנסה של אחד מכל חמישה ישראלים בני 66 ומעלה נמוכה מקו העוני. כמעט שליש מכ-200 אלף ניצולי שואה חיים מתחת לקו העוני. שליש מכלל הניצולים, כ-65 אלף, מקבלים קצבת הבטחת הכנסה. כך עולה מנתוני משרד הרווחה והרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר.

מחקר של הכלכלן רוברט סולו, המצוטט במסמך של מרכז המידע והמחקר של הכנסת, קובע כי בטווח הארוך אין למדיניות המיסוי השפעה על קצב הצמיחה. לעומת זאת, כל בר דעת יודע שבטווח הארוך ההשקעה הציבורית המשתלמת ביותר היא בחינוך הדור הצעיר. הדבר נכון שבעתיים במדינה המדורגת בשליש התחתון של ה-OECD בטבלת ההוצאה לתלמיד. פרי הבאושים של ההשקעה הנמוכה בחינוך בא לידי ביטוי בהידרדרותם של תלמידי ישראל למקום ה-40 בעולם במבחני פיזה במדעים ולמקום ה-39 במתמטיקה.

מרכז אדוה טוען כי ממשלות ישראל אינן מפתחות תוכניות ארוכות טווח להעלאת שיעור הזכאות לתעודת בגרות, להגדלת אוכלוסיית הסטודנטים או להכללתה של כלל אוכלוסיית ישראל ב״אומת הסטארט-אפ״. ההוצאה הממשלתית (כולל רשויות מקומיות) הכוללת על שירותים לאזרח עמדה בשנת 2014 על 41.2 אחוז מהתמ"ג, כמקובל בארצות במזרח אירופה ובארצות בעלות מסורת של הוצאה ממשלתית נמוכה.

חמור במיוחד מצבה של מערכת הבריאות הציבורית. מספר המיטות לנפש בבתי החולים בישראל (3 לאלף תושבים) מציב את ישראל בתחתית דירוג ה-ECD. לא בכדי קרא ראש האופוזיציה ויו"ר המחנה הציוני, יצחק הרצוג, להשקיע את עודפי ההכנסות ממסים בשיקום מערכת הבריאות הציבורית והסיעוד.

תמיכתם של נתניהו וחבריו בימין הכלכלי בהפחתת המסים, כמנוף לצמיחה שפירותיה יחלחלו כלפי מטה, אינה חדשה ולא מפתיעה. זה היה כרטיס הביקור שלהם גם במערכת הבחירות האחרונה. אך כחלון, הנושא בתואר "שר אוצר חברתי", חתום על הטקסט הבא: "תאוריית הצמיחה המחלחלת, לפיה הצמיחה תחלחל אל השכבות החלשות, קרסה". כך כתוב במצע המפלגה שלו. עוד נכתב שם כי "על גישה זו  להשתנות, כך שצמצום הפערים והאי-שוויון יביאו להגברת הצמיחה".

היו כאלה, כולל כותב שורות אלה, שהאמינו שכחלון וחבריו בכולנו יהוו משקל נגד לימין המדיני, הקלריקלי והלאומני. למרבה האכזבה, הם התגלו כמשקל נוצה גם מול אלה וגם מול הימין החברתי-הכלכלי. אבל המריבה האחרונה בין כחלון לנתניהו עושייה אולי לשנות את מאזן הכוחות הזה. הפגיעה של ראש הממשלה באגו של כחלון כראש מפלגה מבטיחה תצליח אולי להפעיל את הבלוטות החברתיות שלו.

נמצא ב: education, high tech, taxes, taxation, economic policy, neoliberalism, moshe kahlon, benjamin netanyahu

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x