בהתחלה היה ג'ון קרי מלא תקווה, תוסס, נמרץ ונחוש. הוא היה משוכנע שהיכרותו רבת השנים עם הנושא הפלסטיני, ידידותו הקרובה עם בנימין נתניהו ומהלכיו בצמרת הפלסטינית יאפשרו לו להשיג את מה שאיש לא הצליח לפניו: הסכם קבע בין הצדדים, או לפחות פריצת דרך משמעותית בדרך אליו.
הסוף ידוע. ביום ראשון האחרון [4 בדצמבר], בהופעה קודרת ועוצמתית מול באי "פורום סבן" בוושינגטון, דגמן קרי את השלב החמישי מתוך חמשת שלבי האבל על פי הפסיכיאטרית אליזבט קובלר-רוס. אחרי שעבר את שלבי ההכחשה, הכעס, המיקוח והדיכאון, נמצא כעת קרי בשלב הסופי והאחרון: שלב הקבלה. הוא הבין, סוף סוף, את המצב. הוא מריח את ריח הכישלון. אם בשנתיים החולפות נראה קרי כנביא זעם שוצף ומתריע בשער, הפעם הוא היה עצוב, מרוקן, שלם עם עצמו ומפוכח. הוא כבר לא מנסה לשכנע או להוכיח. הוא משאיר אחריו אזהרה, ונעלם.
