אם חומרי הגלם לניבוי מדיניותו במזרח התיכון של נשיא ארה״ב הנבחר, דונלד טראמפ, הם התבטאויותיו בנושא הזה במערכת הבחירות, אז במקרה הטוב, הוא יצפה מהצד במדורה. במקרה הרע, איש העסקים, החף מכל הכשרה דיפלומטית וחסר כל ניסיון מדיני, ישפוך עליה חביות של שמן. ואולם ניצחונו של טראמפ בבחירות המוקדמות במפלגה הרפובליקאית וההישג המפתיע שלו בקרב על הנשיאות מראים שהאיש רחוק מלהיות פירומן. הוא יבין במהרה, מן הסתם, גם את כללי המשחק במזרח התיכון. כפי שאמר לי פעם שגריר אמריקאי ששירת שנים ארוכות במזרח התיכון: "למדנו שהאזור שלכם הוא כמו מכונית עם גיר אוטומטי בעל שני הילוכים - קדימה ואחורה. אין הילוך סרק או חנייה. אם איננו מתקדמים, אנחנו מידרדרים".
גם על הנשיא הרפובליקאי רונלד רייגן אמרו בראשית דרכו שהוא לא יטבול את רגליו בביצת הסכסוך הישראלי-ערבי. מלחמת לבנון הראשונה ותרגילי ההתחמקות של ממשלת הימין משיחות האוטונומיה גררו אותו פנימה. רייגן הגיש למנחם בגין תוכנית שלום שהתבססה על נסיגה מהשטחים שנכבשו ב-67׳. לאחר שזה דחה בזעם את התוכנית, רייגן הסיר את החרם מאש"ף ופתח בדיאלוג עם יו״ר הארגון יאסר ערפאת.