ישראל פולס

בתחבולות תעשה לך מדינה פלסטינית

p
המחבר
בקצרה
לזכותו של אבו מאזן נזקפת שורה ארוכה של החלטות מדיניות נבונות. כדי לנצל את חלון ההזדמנויות שבין הבחירות בארה״ב להשבעת הנשיא להשגת הכרה בפלסטין, עליו למצוא נוסחת קסם שתבקיע את טענת הסירוב הפלסטיני להכיר בישראל כמדינה יהודית.

"בְּאֵין תַּחְבֻּלוֹת יִפָּל עָם, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ" נכתב בספר משלי, המיוחס למלך שלמה. "בתחבולות תעשה לך מלחמה", המליץ החכם באדם. המלחמה דלת התחבולות שאש"ף ניהל נגד ישראל בזירה הצבאית הסתיימה בכישלון. לעומת זאת, מאז שהארגון המיר את החזית הצבאית בזירה המדינית, הוא הציג יכולת תחבולתית מרשימה למדי. את המפנה הדרמטי חולל היושב ראש יאסר ערפאת, כאשר הוביל ב-1988 את החלטת המועצה הלאומית הפלסטינית לאמץ את החלטה 242 ולהסתפק במדינה פלסטינית בגבולות 67׳.  שם נסללה הדרך לוועידת מדריד, להסכמי אוסלו, להכרה בינלאומית בזכות הפלסטינים למדינה ולשלילה גורפת של מפעל ההתנחלויות.

המערכה על מימוש זכותו של העם הפלסטיני להכרה כחברה מלאה במשפחת העמים מתקרבת לנקודת ההכרעה. בשבועות הקרובים יחליט נשיא ארה״ב ברק אובמה אם להכניס את פלסטין לאו"ם מבעד לחלון הזמנים הצר שבין הבחירות לנשיאות ב-8 בנובמבר לבין טקס חילופי המשמרות בבית הלבן ב-20 בינואר. אם הפלסטינים יפסידו במערכה הזאת, הם עלולים לאבד את ההישגים המדיניים שצברו במשך 28 שנה.

לרוע מזלו, נקלע יו״ר הרשות מחמוד עבאס (אבו מאזן) להתמודדות עם אלוף ישראל, אם לא אלוף העולם, בתחבולות מדיניות. נתניהו אורב ללא הרף לכל מעידה של היריב. הוא יודע להשתלט על סדר היום העולמי, ולהסיט כל ביקורת נגד ישראל מהכותרות הראשיות לעמודים האחוריים. כדי להסיר את רוע הגזירה, לשיטתו, נתניהו לא בוחל בשום תחבולה. בחודש שעבר למשל (9 בספטמבר) הוא האשים את הפלסטינים ב"טיהור אתני", וזאת בזמן שבממשלתו יושב שר שמפלגתו דוגלת בהעברתם של אזרחים ישראלים ממוצא ערבי לשלטונה של מדינה אחרת.

בערב חג שמחת תורה (23 באוקטובר) הוא חגג על ידיעה לפיה הרשות הפלסטינית עצרה ארבעה פלסטינים שהתארחו בסוכתו של מתנחל בכיר. ברשות הבינו מיד שזהו מעשה שטותי ומיהרו לשחררם. מבחינתו של מנהיג המדינה שכלאה במשך 49 שנים אלפי פלסטינים מבלי להביאם בפני שופט, כליאתם של הארבעה "היא עדות נוספת לסרבנות השלום הפלסטינית". אולם הג'וקר של נתניהו הוא סירובם של הפלסטינים להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. לטענתו זהו המכשול לשלום, ולא הכיבוש וההתנחלויות.

אכן, למוסלמים קשה להכיר ביהדות כלאום, ולא רק כדת. אפשר ללמוד על כך מסיפור המופיע בספרו החדש של פרופ' שמעון שמיר, ''עלה טרף, סיפור המרכז האקדמי הישראלי בקהיר". מי שהיה שגריר ישראל במצרים והשגריר הראשון בירדן, מספר כי במפגש שהתקיים באוניברסיטת תל אביב ב-1980 אמר ד"ר מוצטפא חליל, מי שהיה ראש ממשלת מצרים, כי המצרים תופסים את ישראל כאחת משלוש הדתות הגדולות ולא כישות לאומית. "כאשר אנחנו מתחילים לכונן שלום עם ישראל", אמר האורח המצרי הבכיר, "אנו מתכוונים לישראל הכוללת בהווה יהודים וערבים, לישראל העשויה בעתיד להשתנות". ניבא ולא ידע מה ניבא.

היו כאלה שהבינו מכך שחליל דוגל בחיסולה של הישות הציונית. שמיר פירש את התגובה השלילית הזאת כצורך בקיומו של ״צורר תורן״ ובדימוי מקוטב של העולם בין אלה שהם ״לנו״ לבין ״צרינו״. הצורך הזה, ששמיר מייחס ל"טראומות היסטוריות" של העם היהודי, שריר וקיים עד היום. הוא נהפך לתחבולה צינית מנצחת של הימין. בעזרתה הם הצליחו לטשטש את העובדה שאש"ף אימץ את החלטת האו"ם 181 מנובמבר 1947, אשר הכריזה על הקמה שתי מדינות – יהודית וערבית - בשטחי המנדט הבריטי. את הסכם אוסלו, הכולל הכרה של אש"ף בזכויותיה "הלגיטימיות והפוליטיות" של ישראל, הם הפכו לכתב אישום נגד השמאל. וכי איזו זכות לגיטימית יותר מזכותה של ישראל להגדיר עצמה כמדינה יהודית, דבר שעד היום היא נמנעה לעשות, ובצדק?

לזכותו של המנהיג הפלסטיני הנוכחי נזקפת שורה ארוכה של החלטות וצעדים אמיצים ונבונים. עוד קודם שתפס את מקומו של ערפאת, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, הסתייג אבו מאזן בפומבי מהשימוש באלימות; עד היום הוא זוכה לשבחים מבכירי מערכת הבטחון הישראלית על שיתוף הפעולה של מנגנוני הביטחון הפלסטינים עם מערכת הביטחון הישראלית במאבק בטרור; אבו מאזן הביע כמה פעמים את רצונו בחידוש פעולתה של הוועדה הישראלית-פלסטינית-אמריקאית למניעת הסתה, והושב בשלילה; הוא אמר לערוץ 2 ב-2012 שברצונו לבקר כתייר בבית הולדתו בצפת, לא כתושב חוזר; חרף התנגדות עזה של רוב עוזריו, הוא החליט לחלוק כבוד אחרון לנשיא התשיעי שמעון פרס.

אבל, בלשונם של פרשני ספורט, "כדורגל משחקים 90 דקות". לקראת הדקה ה-90 המכריעה אבו מאזן צריך למצוא את נוסחת קסם שתבקיע את טענת הסירוב להכיר בישראל כמדינה יהודית. עליו למצוא סיכה שתוציא באחת את האוויר מהתחבולה החלולה הזאת. די בכך שיעתיק את הגדרתה של מרצ, הדוגלת בפתרון שתי המדינות לשני העמים: "ישראל היא מדינת העם היהודי וכל אזרחיה". כך הוא יעקוף את מוקש הדרת תושבי ישראל הפלסטינים ממדינתם – מוקש שנתניהו טמן לרגליו. והרי מרצ היא מפלגה ציונית, שמצעה מציין כי ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, וככזאת עליה להישאר.

אבו מאזן צריך לחזור על דבריו של חליל: "אנו יודעים כי אתם קשורים מאוד למסורת שלכם, להיסטוריה שלכם, ועליכם באמת להיות גאים בהן",  ולחתום במילים "אנו שותפים עמכם בסוג כזה של גאווה". ולנו, הישראלים והפלסטינים, לא נותר יהיה אלא לקוות ששותפות כזאת עדיין תיתכן ושחסל סדר תחבולות.

נמצא ב: two-state solution, settlements, plo, oslo accord, meretz, mahmoud abbas, israeli occupation, benjamin netanyahu

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x