משמעות התנצלותו של שר הביטחון אביגדור ליברמן על השתלחותו הגסה בנשיא אובמה ב-5 באוגוסט, בהקשר להסכם הגרעין עם איראן, כמו גם התנערות הבזק של ראש הממשלה בנימין נתניהו מהדברים, חורגת מזירת יחסי ישראל-ארה"ב; יש להניח שהדרג המדיני ייזהר עתה מלגעת בצמד המלים "הגרעין האיראני". ביחד עם האויב האיראני, הימין הישראלי עומד לאבד בקרוב את "האויב האמריקאי", ברק חוסיין אובמה. כדי להפוך את הנשיא או את הנשיאה הבאה לעוכר ישראל יידרשו כמה חודשים וכמה מאחזים חדשים. אז מי נשאר? עם טורקיה נתניהו התפייס, ולערביי ישראל הוא מציע לשגשג. מחמוד עבאס (אבו מאזן) על הקרשים והשמאל על הפנים. כמה אפשר לנפנף בחמאס ולהסית נגד ארגוני השמאל?
נכון, תמיד יהיה לו את יו״ר הבית היהודי, נפתלי בנט, בתפקיד שק החבטות. אבל שותף קואליציוני, בעיקר כזה שחובש כיפה, לא יכול להיות מוצג כאויב אמיתי. לפיכך, תפקיד הסוס הטרויאני נמסר שוב ל"מאפיה השמאלנית".
