בחדשים האחרונים נשפכו אלפי מילים על מאמציו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לרכך את דו"ח הקוורטט לעניין המצב בשטחים. בשבוע שעבר, ערב פרסום המסמך (26 ביוני), נסע נתניהו במיוחד לרומא כדי לשכנע את מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, שימזער את נזקיו של הדו"ח. מקורביו של ראש הממשלה לחשו באוזניהם של כתבים, שאלמלא המאמץ הדיפלומטי שישראל השקיעה בעניין, היא הייתה יוצאת מהדו"ח בשן ועין. ייתכן. עם זאת, דו"ח הנושא את חתימותיהם של בכירי המדינאים של ארה"ב ורוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם, אינו נבחן בתוכנו ואף לא בסגנונו. דו"ח הקוורטט ייבחן באורכן ובחודן של השיניים שחבריו ינעצו בצדדים, בעיקר בצד החזק. אולי הכאב יאלץ את שני העמים לטפל בשיתוק המסוכן שתקף אותם ומפיל בהם חללים.
בדיפלומטיה הישראלית-הפלסטינית, בניגוד לספורט, אין ערך להשתתפות שאינה מניבה תוצאות. בהעדר יכולת של הצדדים להגיע בכוחות עצמם לקו הגמר ואפילו להתייצב בקו הזינוק, שוחרי השלום תולים את תקוותיהם בכוחות חילוץ מבחוץ. כל "יוזמת שלום" חדשה, ועידה בינלאומית רבת משתתפים או דו"ח טרי, מפעילים אצלם את בלוטות התקוות. גודל האכזבות עומד ביחס ישר לגודל הציפיות. פיגוע רצחני בקרית ארבע בימי פרסום הדו״ח (30 ביוני), או רקטה מעזה למחרת פרסומו, הופכים לחומר ביד אלוף יוצרי הספינים, ראש הממשלה בנימין נתניהו.