ישראל נקרעת כבר עשרה ימים סביב הלוחם שעשה דין לעצמו וירה במחבל פצוע בחברון לאחר שכבר נוטרל [24 במארס]. המדינה נחלקה לשני חלקים נצים, המשתלחים זה בזה. רוב רובו של הציבור, יחד עם עדת פוליטיקאים מתלהמים מימין, משתלחים בשר הביטחון יעלון, הרמטכ"ל אייזנקוט והפיקוד הבכיר של צה"ל, שקבע כי פעילותו של החייל נוגדת את ערכי צה"ל ופתח נגדו בחקירה פלילית.
בתוך הכאוס הזה, כמעט נעלמה עובדה מעודדת אחת: גל "טרור היחידים" הפלסטיני שהתלקח לפני יותר מחצי שנה [מאז אוקטובר 2015], נמצא בשלבי דעיכה. המספרים מדברים (לפי נתוני השב"כ): 609 פיגועים באוקטובר, 322 בנובמבר, 239 בדצמבר, 166 בינואר, 153 בפברואר ובסך הכל כ-115 פיגועים בחודש מארס מוכיחים: ירידה תלולה במספר הפיגועים; בחודש מארס היו פחות מחמישית הפיגועים שהיו באוקטובר. אין כאן התקוממות נרחבת של חלקים גדולים בציבור הפלסטיני, אלא "התפרצות" מקומית של בני "דור ה-Y" הפלסטיני, ששיאה מאחוריה.
