הנוכחות הדלילה בעצרת בתל אביב למען שחרורו של החייל היורה מחברון, רב"ט אלאור אזריה, ביום שלישי בערב (19 באפריל), מחזירה את הפרשה הזאת לממדים הנכונים שלה: חייל שסרח ועומד על כך לדין. לא גיבור, לא ״החייל של כולנו״ שצריך לחלץ מידי השלטונות, אלא מקרה חריג שמי שצריך לטפל בו הם דיינים בבית דין צבאי, ולא עדת פוליטיקאים מתלהמים.
אזריה, מסיבה כלשהי, ירה במחבל מנוטרל (24 במארס) בניגוד גמור להנחיות צה"ל ולערכיו. טיפול תקשורתי כושל של הצבא הוציא את האירוע מפרופורציה, העלה אותו לראש סדר היום הפוליטי והציבורי, והסב למדינת ישראל נזקים תדמיתיים בזירה הבנלאומית. אם יש דבר שצריך להיחקר מלבד הירי של החייל, זוהי תגובתם הבהולה של ראשי הצבא, ובראשם דובר צה"ל, תת-אלוף מוטי אלמוז. התגובה הזו, כמו ההדלפות מתוך חקירת החייל במצ"ח, יצרו אירוע מתגלגל שהכניס מדינה שלמה לסערה מיותרת.