את מדינות ערב הפרגמטיות מטרידה היום בראש ובראשונה התחזקותם והשפעתם הגוברת של ארגונים איסלאמיסטיים קיצוניים, כדוגמת המדינה האיסלאמית ואל-קאעידה. המשטרים במדינות ערב שינו את סדר העדיפויות, וזנחו את הבעיה הפלסטינית. יוצאים מכלל זה רק מצרים והמנהיג שלה, הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי. בנאומו האחרון באו"ם ב-28 בספטמבר 2015 אמר א-סיסי, שכינונה של מדינת פלסטין על בסיס קווי 67', עם מזרח ירושלים כבירתה, "יסיר לאלתר את אחד הגורמים העיקריים שפוגעים ביציבותו של האזור, ואת אחת האמתלות המסוכנות ביותר להצדקת הקיצוניות והטרור".
עמדתו של א-סיסי עולה בקנה אחד עם תפקידה המסורתי של מצרים כנושאת הדגל של המאבק הפלסטיני. הנשיא אנואר סאדאת התנה את החתימה על הסכם השלום בין ישראל למצרים ב-1979 בעיסוק בסוגיה הפלסטינית. לנשיא חוסני מובארק היה תפקיד מפתח בתמיכה ביושב ראש אש"ף יאסר ערפאת לאורך תהליך אוסלו , והוא אף אירח על אדמת מצרים (בקהיר ובטאבה) את רוב השיחות על הסכמי הביניים ב-1995. כעת א-סיסי מודאג גם הוא מהתחזקות החמאס על חשבונו של פתח, כחלק ממדיניותו המוצהרת למלחמה בטרור.
גורם בכיר במשרד החוץ המצרי סיפר לאל-מוניטור בעילום שם שבכירי המשרד שוקלים יוזמה מצרית חדשה שתתניע מחדש את השיחות בין ישראל לפלסטינים בסוגיית שתי המדינות לשני עמים, בתיאום עם יוזמת משרד החוץ הצרפתי. ההצעה של המצרים תכלול את ארבעת המרכיבים הבאים:
המרכיב הראשון הוא החלטה במועצת הביטחון של האו"ם, בתיאום עם צרפת. הצעת ההחלטה תתייחס לאי-חוקיותן של ההתנחלויות בגדה המערבית, ותקרא להקפאה מוחלטת של הבנייה בהן.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
