ישראל פולס

ממשלת ישראל עושה חרם על האמת

p
המחבר
בקצרה
ההחלטה של נתניהו להרחיק את האיחוד האירופי מ"תהליך מדיני עם הפלסטינים" דומה להחלטה להרחיק את אירופה מתהליך מדיני בין ישראל לאל-קאעידה. שני התהליכים הללו מופרכים באותה מידה

ביום ראשון (29 בנובמבר) הודיע דובר משרד החוץ, כי ראש הממשלה ושר החוץ, בנימין נתניהו, הורה למשרד לקיים "הערכה מחדש" של מידת המעורבות שישראל תאפשר למוסדות האיחוד האירופי בנושאים הקשורים לתהליך המדיני עם הפלסטינים. המהלך הזה בא בהמשך לזימונו לפני שבועיים של שגריר האיחוד האירופי בישראל, לארס פאבורג אנדרסן, לשיחת נזיפה במשרד החוץ, על החלטת האיחוד לסמן את מוצרי ההתנחלויות המשווקים למדינות החברות בו. באותה פגישת נזיפה נמסר לשגריר שישראל החליטה על ביטול סדרת מפגשי התייעצות מדיניים, שתוכננו להתקיים בין הצדדים בשבועות הקרובים.

למקרא התגובה הזאת קשה להחליט אם לבכות או רק להיעלב. לבכות - מאחר שניסיון של מדינה קטנה במזרח התיכון להעניש את אירופה על החלטה שנתמכה על ידי 16 שרי חוץ אירופאים והתקבלה בפרלמנט האירופי ברוב מוחץ (525 תומכים לעומת 70 מתנגדים), מזכירה את האומלל שחתך את חוטמו עד זוב דם כדי להעניש את פרצופו. עוד לבכות - משום שהחלטה להרחיק את האיחוד האירופי מ"תהליך מדיני עם הפלסטינים" דומה להחלטה להרחיק את אירופה מתהליך מדיני בין ישראל לסוריה. שני התהליכים הללו מופרכים באותה מידה. להיעלב - מאחר שהתגובות להחלטה מלמדות על זלזול בהבנת הנקרא של אזרחי ישראל. האיש שמתיימר להנהיג אותם מניח שהם אינם יודעים להבחין בין חרם על מוצרים לבין ציון מקום הייצור שלהם.    

"הענשת" האירופאים בהרחקתם מ"התהליך המדיני", נוטלת מהם את הזכות לחלוק עם ארה"ב את זרי הדפנה הנבולים של המשא ומתן להשגת פתרון שתי המדינות. איך אפשר להעניש מישהו באיסור כניסה להצגה שירדה מהבמה? זאת ועוד, האם השתתפות בתהליך השלום היא פרס על התנהגות טובה או תרומה למאמץ לחלץ את ישראל מסכסוך מדמם? האם "הסנקציות" שישראל נוקטת נגד האיחוד האירופי יקדמו את האינטרס הקיומי שלה, או של אירופה, להציל את צביונה הדמוקרטי והיהודי?

שלילת היתר הכניסה לתהליך המדיני עלולה להזכיר לאירופה שהיא משלמת כבר שנים מחיר מופקע עבור מקומות עמידה בירכתי היציע. גם בזמנים הטובים, כביכול, כשמזכיר המדינה ג'ון קרי התרוצץ בין ירושלים לרמאללה, תרומתו העיקרית של האיחוד האירופי לתהליך הייתה תשלום משכורותיהם של קבלני המשנה של צה"ל והשב"כ - אלה שנהוג לכנותם "אנשי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית". גם בעקבות החלטתו להדיח את האיחוד מהתהליך המדיני, נתניהו לא יתנגד לכך שמשלמי המסים האירופאים יוסיפו לשלם את חשבונות הרשות. אם הם לא ישלמו, משלמי המסים הישראלים יאלצו להכניס את הידיים לכיסים. כך היה נהוג עד שיצחק רבין חתם על הסכם אוסלו - ההסכם שנתניהו הכריז עליו מלחמה. 

בהודעת משרד החוץ נאמר שההחלטה לסמן את מוצרי ההתנחלויות היא "מהלך מפלה". אכן, האיחוד האירופי מפלה בין אריאל לבין כפר סבא. אבל יש לו ממי ללמוד: מממשלות ישראל. מאז כיבוש השטחים לפני כמעט 50 שנה נמנעו כולם מלהעניק להתנחלויות מעמד זהה לזה של יישובים בתחומי המדינה. אפילו הממשלה הנוכחית, הימנית מכל ממשלות ישראל, לא סיפחה את הגדה המערבית. מובן מאליו שכל עוד מדינת ישראל לא מכירה בהתנחלויות כחלק ממדינת ישראל, שום מדינה אחרת אינה יכולה להכיר בהתנחלויות כחלק ממנה. כיון שאזור התעשייה אריאל לא סופח למדינת ישראל, סימון הסחורות המיוצרות בו בדגל כחול-לבן הוא מעשה תרמית, כולל רמייה עצמית. 

בהודעה נאמר עוד כי מההחלטה על סימון המוצרים מההתנחלויות נודף "ריח חריף של חרם". איזה ריח נודף מהסכמתה של ממשלת שרון ב-2003 לסמן את מוצרי ההתנחלויות, כדי להפרידן מסחורות ישראליות שנהנות מהקלות במכס? הרי הסכם מדיניות השכנוּת האירופאית של האיחוד האירופי עם ישראל European Neighborhood Policy  תורם מעל לעשור לעסקים בין ישראל לאירופה, הודות להקלות מכס אלו.  נתניהו, זה שהיה שר בכיר (שר אוצר וחבר קבינט) באותה ממשלה, לא מתבייש לקרוא כעת לאיחוד האירופי להתבייש בהחלטתו, אשר מאפשרת לצרכן האירופאי לבחור בתוצרת ישראל מבלי לתמוך בכיבוש. אין לכך דבר וחצי דבר עם חרם על ישראל ואף לא על ההתנחלויות. הממשל האמריקאי אימץ את העמדה האירופית שגורסת כי מדובר בצעד טכני בלבד, ולא במהלך פוליטי. צריך להוסיף - בינתיים. 

מומחי המכון למחקרי בטחון (INSS), הד"ר עודד ערן שהיה שגריר ישראל לאיחוד, הפרופ' ערן ישיב והד"ר ניצן פלדמן, מזהירים כי אף שלסימון המוצרים יש השלכות מאקרו כלכליות זניחות, ההחלטה מאותתת על נכונות לנקוט צעדים חריפים יותר. לדבריהם, חוסר הלגיטימיות שממשלות אירופה מייחסות לפעילות העסקית בהתנחלויות יכול להעניק תנופה לנקיטת צעדים נגד חברות ישראליות הפועלות בתחומי הקו הירוק ויש להן פעילות עסקית גם ביהודה ושומרון. אם ישראל לא תעצור את כדור השלג שהחל כצעד טכני, הוא יתגלגל לחרם כלכלי, תרבותי ואקדמי. בנקים וקרנות פנסיה באירופה כבר משכו את השקעותיהם בבנקים ישראלים (כמו Danske Bank, הבנק הגדול ביותר בדנמרק, וקרן הפנסיה הגדולה ביותר בהולנד, PGGM). מה שהתחיל בחרם על מכללת אריאל הגיע לפני כשבועיים להחלטה של האגודה האנתרופולוגית האמריקאית להטיל חרם על כל המוסדות האקדמיים בישראל.

בהעדר רצון אמיתי להתמודד עם שורשי המשבר עם האיחוד האירופי, מדיניות ההתנחלות והדשדוש  המדיני, ממשלת ישראל הופכת בצהלה מכובש לקורבן, מנאשם למאשים, מנענש למעניש. שמחת עניים. 

נמצא ב: settlements, israeli occupation, investments, european union, diplomacy, boycott of israeli goods, benjamin netanyahu, bds

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x