על אף שמדינת ישראל מצויה במאבק מתמשך נגד גורמים קיצוניים בשטחים הכבושים ובתוך שטחה הריבוני, החלטת ממשלה להוציא תנועה פוליטית אל מחוץ לחוק היא מהלך חריג. להחלטת הממשלה שהתקבלה ביום שלישי (17 בנובמבר) להוציא אל מחוץ לחוק את הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, יש רק שני תקדימים: בתחילת שנות ה-60 ננקט צעד כזה נגד תנועת "אל-ארד", וב-1994 הכריזה הממשלה על תנועות "כך" ו"כהנא חי" תנועות טרור, והוציאה אותן מחוץ לחוק. לא בכדי, נעשה שימוש נדיר במכשיר ההוצאה אל מחוץ לחוק.
כשמנהיג הפלג הצפוני, שייח ראאד סלאח, הפר את החוק - מערכות החוק, האכיפה והמשפט ידעו להתמודד איתו. לפני שנתיים הורשע השייח בהסתה לאלימות ולטרור ובהסתה לגזענות, ולאחר ערעור על העונש נגזרו עליו 11 חודשי מאסר בפועל ושמונה חודשי מאסר על תנאי. במקרים חריגים, שבהם, לטענתה, שיקולי בטחון אינם מאפשרים חשיפת ראיות, המדינה מפעילה את מכשיר המעצרים המינהליים. הוצאה אל מחוץ לחוק של ארגון היא תעודת עניות למשטר דמוקרטי.