קשה להפריז בחשיבות התדרוך לכתבים של בכירי הבית הלבן (5 בנובמבר), ערב ביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בוושינגטון. נאמר בו כי לא רק שאפסו הסיכויים להשיג הסדר קבע עם הפלסטינים בזמן שנותר עד תום תקופת כהונתו של הנשיא אובמה; גם המשא ומתן, לא רק ההסדר, יאלץ להמתין לנשיא הבא. על רקע הדברים הברורים הללו, ההצהרה של הנשיא לפני הפגישה עם נתניהו (9 בנובמבר), שלפיה הוא מתכוון לשוחח עם אורחו על הדרכים "לחזור למסלול תהליך השלום", נשמעה חלולה ואף צורמת. "לישראל יש את הזכות ואף את החובה להגן על עצמה מפני טרור פלסטיני", אמר אובמה. ומה עם הזכות של הפלסטינים להגן על עצמם מפני טרור המתנחלים והחובה של הרשות הפלסטינית להתגונן מפני מפעל ההתנחלויות?
אם אובמה לא יחזור בו מ"התפטרותו" מתפקיד המתווך הבכיר בין ישראל לפלסטינים, הוא ישאיר לבא אחריו אדמה חרוכה בין הים לירדן. תהיה זו הפעם הראשונה מאז ימי ממשל לינדון ג'ונסון שנשיא אמריקאי ייצא מהבית הלבן מבלי לרשום תו כלשהו בסימפוניה הבלתי גמורה של הסכסוך הישראלי-ערבי.
