לגל הטרור הנוכחי יש מרכיבים רבים של אינתיפאדה, ויש לשער שזו רק ההקדמה. כמה מהסיבות לכך הן שורשיות ועמוקות, ואחרות נובעות ממצב העניינים הנוכחי. הפלסטינים, כמעט ללא יוצא מן הכלל, איבדו תקווה שתהליך מדיני יוביל לסיום הכיבוש הישראלי ולהגשמת עצמאותם, או שהקהילה הבינלאומית תעשה זאת. ההשפלות שהפכו לתוצר לוואי יומיומי של כחמישים שנות חיים בכיבוש הותירו צלקות רגשיות עמוקות של תסכול, של כעס ושל רצון בנקמה. האמונה שישראל משנה בהדרגה ובשיטתיות את הסטטוס קוו על הר הבית (אל-חרם א-שריף) לטובת תפילה יהודית מאורגנת יותר בקרבת המסגדים מחריפה כעת עוד יותר את הרגשות הללו.

יותר מזה, ההנהגה הפוליטית ברמאללה נתפסת כחלשה מכדי להתמודד עם מצב בלתי נסבל כזה.

ומעל הכל, ההתנחלויות והמתנחלים (כמעט חצי מיליון איש) הם תזכורת יומיומית למצב זה של חוסר תקווה, מנקודת מבטם של הפלסטינים.

כל זה יוצר כר פורה לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי להסית לאלימות בגדה המערבית ומתוכה. בשבועות ובחודשים הקרובים עלולות הסיבות השורשיות הללו להוביל לאינתיפאדה שלישית, שתהיה כנראה אלימה עוד יותר מקודמותיה. מקור ביטחוני בכיר בפתח סיפר לאל-מוניטור בעילום שם: "הנשיא אבו מאזן הזהיר את נתניהו פעמים רבות מההידרדרות הזו, באמצעות מסרים חשאיים ואישיים. הוא באמת רוצה למנוע זאת. הוא לא אדם אלים, והנחה אותנו להגיב לכיבוש באמצעים לא אלימים".