רעיון התקנתן של מצלמות משוכללות סביב הרחבה המקודשת מדורי דורות ליהודים ולמוסלמים ושידור הווידיאו באינטרנט, נראה כמו פתרון מושלם לסכסוך המדמם על הר הבית (חראם א-שריף). איך לא חשבו על זה קודם? מדוע שלא נתקין מצלמות דומות סביב מסגדים, כנסיות ומנזרים שנהפכו למצרך מבוקש בחוגי הפירומנים היהודים? למה לקפח את מטעי הזיתים של הפלסטינים, המהווים מקור משיכה למתפרעים חובשי כיפות גדולות? אפשר להצמיד מצלמות זעירות לחולצותיהם של חיילי צה"ל, כפי שיונהג בקרוב במשטרה. אולי הדבר יכביד מעט את אצבעותיהם על הדקי הרובים.
ניהול חכם הוא כורח לא יגונה בתנאים של כיבוש. ניהול יצירתי יכול למזער את נזקי הכיבוש. מצד אחד, שתיים וחצי אינתיפאדות, מאות קילומטרים של חומות, אלפי הרוגים ורצח ראש ממשלה אחד, מזכירים שניהולו של הכיבוש עולה לנו ביוקר. מצד שני, אין ספור ניסיונות לפתור את הסכסוך בעזרת מנגנונים קונבנציונליים כמו משא ומתן, החלטות או"ם וסנקציות, עלו בתוהו. הקנאות הדתית-משיחית, מהולה בלאומנות קיצונית, שהשתלטו על המחנה הציוני-דתי, הולכות שתיהן ומתחזקות. אם אין די בכך, פוליטיקאים תאבי פרסום מוסיפים שמן למדורה. באותה שעה, מחנה השלום הפרגמטי-חילוני הולך ומתרוקן, ועמו התקווה לסיום הסכסוך.
