דילוג לתוכן העיקרי

שתיקת הראיס: ישראל לא צריכה את הגינוי הפלסטיני

מילות גינוי מפי אבו מאזן לשני פיגועי הרצח האחרונים הן מחווה אנושית מתבקשת, אך הציפייה הנואשת ממנו להביע צער היא עיסוק בטפל על פני העיקר. במקום לתבוע גינוי, מוטב לשמר את התיאום הביטחוני המלא עם הפלסטינים.
RTS39K1.jpg
קראו 

ישראל נעטפה באבל כבד על שני פיגועי רצח כפולים במהלך סוכות [אוקטובר 2015], שבהם קופדו חייהם של ארבעה מבניה. הברנז'ה הפוליטית לא ידעה את נפשה מרוב זעם, ומהלכים משכנעים להרגעת השטח אין בנמצא. לא מימין ולא משמאל. מעניין כי בתוך המתיחות הנפיצה הזו מעסיקים רבים את עצמם בשאלה שאין בה הבטחה לשלום ולא לביטחון: מדוע אבו מאזן אינו מגנה?

מילות גינוי למעשי רצח שפלים מפי האיש מספר אחת ברמאללה הן מחווה אנושית מתבקשת. אבל הציפייה הנואשת בישראל מאבו מאזן להביע צער, להתנער ממעשים כאלה או לגנותם, מעוררת מחשבות על העיסוק בטפל על פני העיקר, בעוד מתינו מוטלים לפנינו. אפילו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הטריח את עצמו ומחה על דממת רמאללה. "איך תוכל לנוע לכיוון השלום, אם אינך נאבק בטרור ולא מגנה טרור?", תהה ראש הממשלה בראיון ל"פוקס ניוז" בתווך שבין שני פיגועי הרצח [2 באוקטובר].

Access the Middle East news and analysis you can trust

Join our community of Middle East readers to experience all of Al-Monitor, including 24/7 news, analyses, memos, reports and newsletters.

Subscribe

Only $100 per year.