ראש השנה תשע"ו: איך עדיין יש ניצולי שואה עניים?
שמונה שנים אחרי הסרט הדוקומנטרי שחשף כי עשרות אלפי ניצולי שואה חיים מתחת לקו העוני, ושנה אחרי אישור תוכנית סיוע לאומית לניצולים – עדיין רבע מניצולי השואה בישראל הם עניים וחיים במחסור תמידי. זה צריך לשבת על המצפון הלאומי של כולנו.
באפריל 2013, חודשים ספורים לאחר הבחירות לכנסת ה-19 וכינונה של ממשלה חדשה, התקיים בוועדת הרווחה של הכנסת דיון טעון במיוחד שנחקק עמוק בזיכרון. על סדר היום עמדו ממצאי סקר שערכה הקרן לרווחת ניצולי השואה, לפיהם 67% מהם אינם מרוצים מהאופן שבו הממשלה מטפלת בצרכיהם; 22% אף ציינו כי חלה הרעה בטיפול הממשלה בניצולי השואה.
מעבר לנתונים הקשים, מה שהפך את הדיון לכזה שקשה לשכוח, היו זעקותיה של ניצולת השואה דורה רוט ששאלה בפשטות: "מה עשיתם עם הכסף? מה? ניצול שואה שאין לו מה לאכול זו הבושה שלכם".
זו לא הייתה הפעם הראשונה בשנים האחרונות בה נחשפו אזרחי ישראל למצוקתם הכלכלית המחפירה של ניצולי השואה. כבר בשנת 2007 חשפו העיתונאים אורלי פדרבוש וגיא מרוז בסרטם הדוקומנטרי "מוסר השילומים", כי 80,000 מניצולי השואה בישראל חיים מתחת לקו העוני, לרבים מהם אין כסף לתרופות או לחימום הבית בחורף.
השאלה שעלתה אז הייתה להיכן נעלמה אחריות המדינה ומה בדיוק עשתה אותה המדינה עם כספי השילומים – 800 מיליון דולר פיצויים שהעבירה ממשלת גרמניה לממשלת ישראל בשנות החמישים, ושהיו אמורים לספק את כל צרכי הניצולים עד סוף חייהם.
