דילוג לתוכן העיקרי

לכפות שלום עכשיו

דמם של התינוק הפלסטיני או התינוקת הישראלית הבאים יהיה על ידיהם של כל אותם מנהיגים שהיום מצקצקים בלשונם ומחר ישובו לשלם מס שפתיים לשלום. זה הזמן להניח על שולחן מועצת הביטחון החלטה מפורטת לסיום הכיבוש, כולל לוח זמנים.
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu attends the weekly cabinet meeting at his office in Jerusalem August 2, 2015. REUTERS/Gali Tibbon/Pool - RTX1MPPP
קראו 

רצח התינוק עלי סעד דוואבשה, בן שנה וחצי מהכפר דומא שליד שכם, ופציעתם הקשה של אביו סעד, אמו ריהאם ואחיו אחמד, בן ארבע, הניבו צונאמי של תגובות מבית ומחוץ. ראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז ליד מיטת הפצועים כי "טרור זה טרור, אנחנו צריכים להילחם בו מכל מקום שהוא מגיע". אכן, דברים כדרבנות. אבל, כשאכיפה נגד יהודים היא לא אכיפה, חקירה היא לא חקירה וענישה היא לא ענישה, "טרור, זה טרור, זה טרור" אינו אלא סיסמה ריקה.

מה נתניהו "המזועזע" היה אומר אילו לבני הזוג דוואבשה היה קצת יותר מזל, כמו למשל למשפחה מהכפר דורא אל-קרע שלפני כמה שבועות [22 ביוני] נחלצה משלושה בקבוקי תבערה שהושלכו לביתה? איזו הודעה היה מפרסם אילו עלי סעד הפעוט היה מאבד "רק" את ביתו ולא את חייו, כמו למשל, יושבי הבית בכפר חירבת אדיראת שהועלה באש לפני שבעה חדשים [31 בדצמבר]? האם ראש הממשלה היה טורח לבקר בבית החולים אילו הפשע בדומא היה מסתיים בכוויות קלות? שאלו את עשרות הפלסטינים שבתיהם הוצתו, ששדותיהם הועלו באש ושמסגדיהם חוללו.

Access the Middle East news and analysis you can trust

Join our community of Middle East readers to experience all of Al-Monitor, including 24/7 news, analyses, memos, reports and newsletters.

Subscribe

Only $100 per year.