מתחת לפני השטח מתחוללת במזרח התיכון מהפכה שקטה. אם בשנת 2000 היו במצרים כ-460 אלף משתמשי אינטרנט; בסוף 2014 כבר עלה מספרם על 46 מיליון, שהם למעלה ממחצית מאוכלוסיית המדינה. מגמה דומה ניכרת ברוב מדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה, שנהנות מקצב גידול ממוצע של 20 אחוזים בשנה בחדירת האינטרנט. בממוצע, למחצית מהאוכלוסייה במדינות אלה יש היום גישה לאינטרנט (שיעור זה עולה על הממוצע העולמי, העומד היום על 42.3 אחוזים). בישראל, שנחשבת חלוצה עולמית בפיתוח האינטרנט ובצריכתו, מגיע שיעור החדירה ל-75 אחוזים. השיעור הזה גבוה עוד יותר ברוב מדינות המפרץ, והוא מרשים לא פחות בירדן (86 אחוזים) ובפלסטין (הגדה המערבית, 60 אחוזים).

רבים מצעירי המזרח התיכון מבלים את זמנם ברשתות החברתיות. יש באזור - כולל מצרים וצפון אפריקה - מעל 60 מיליון משתמשי פייסבוק. המהפכה הטכנולוגית הזו עוררה שיח חדש במזרח התיכון, ופתחה אותו גם לשאר העולם. הצעירים, רובם חילוניים, העבירו לרשת את עיקר חיי החברה שלהם. הם יוצרים ברשתות החברתיות קהילות חדשות של בעלי אינטרסים וערכים משותפים - אם לשם פנאי, כמו גיימרים, ואם לשם מטרות חברתיות כמו ארגון מחאות למען זכויות אדם. היום יכול כל צעיר מצרי, פלסטיני או מרוקאי למצוא חברים חדשים מארצות הברית, מגרמניה או מיפן, ולעשות זאת דרך פייסבוק תוך פחות מדקה. וכשרבים מצעירי האזור טווים קשרים מסוג זה, נוצר בהדרגה אקלים רב-תרבותי.

זו מהפכה שקטה, אבל השלכותיה הפוליטיות ניכרות לעין כבר היום. את מחאות האביב הערבי ליבו במידה רבה פייסבוק וטוויטר; הצעירים יצאו לכיכרות לאחר שגויסו ברשתות החברתיות. אך במצרים, לדוגמה, נכשלה המחאה בסופו של דבר, כאשר מחאת כיכר תחריר ''נחטפה'' בידי האחים המוסלמים, ולאחר מכן חנקו אותה הגנרלים.

את מהפכת האינטרנט הקולנית ביותר מנהיגים היום דווקא הקיצונים המוסלמים, שמשלבים בין אידאולוגיה חשוכה של ימי הביניים לטכנולוגיה העדכנית ביותר, ומובילים את האזור לכיוון הרסני. בשיחה עם אל-מוניטור ב-25 ביוני אמר דניס רוס, לשעבר המתאם המיוחד לענייני המזרח התיכון מטעם הממשל האמריקאי, שאנו עדים היום "להתעצמותן של אידאולוגיות שמבוססות כל כולן על שלילה: על התחושה שאין שום דבר אחר פרט למה שהן מייצגות, על שלילת קיומו של האחר, ועל דחייה מוחלטת של תפיסת הסובלנות והדו-קיום, בנימוק שיש אמת אחת בלבד, וכל אדם שמעלה תהיות חייב להיות כופר".