"פרשת האוטובוסים" בה הסתבכה ישראל למשך כמה שעות השבוע [20 במאי] היא הדגמה נוספת ליכולתה של המדינה היהודית לפגוע בעצמה, לפעמים בלי סיבה. זו גם הדגמה לכוח הפוליטי העודף, ולפעמים ההרסני, שבנו המתנחלים, ושמשתלט לעתים על המדינה כולה וגורם נזק בקנה מידה בינלאומי. השבוע, ההשתלטות הזו התפוגגה כעבור כמה שעות. אין לדעת מה יקרה בשבוע הבא.
שר הביטחון משה (בוגי) יעלון נחשב לדמות ממלכתית, אדם שהגזענות ממנו והלאה, ולמרות עמדותיו הימניות (יעלון היה איש שמאל בעבר אך שינה את עמדותיו בעקבות הקדנציה שלו כראש אגף המודיעין של צה"ל) הוא תומך קבוע בשלטון החוק, מגן על בתי המשפט ומגנה בתוקף כל גילויי גזענות כלפי קבוצות מיעוט ובכללן ערבים. יעלון אינו הרפתקן צבאי והוביל את הגישה הישראלית במהלך מבצע "צוק איתן", גישה מינימליסטית אשר גרסה שאסור לישראל לכבוש את עזה או להסתבך בתוך עזה. הוא גם היה אחד המתנגדים, בזמנו, לתקיפה ישראלית באיראן. יעלון נזהר מההרפתקאות הגדולות, אבל יש לו נטייה מוזרה להסתבך בהרפתקאות הקטנות. מה גרם ליעלון לבצע טעות כה גסה בניווט ולעלות על מוקש מיותר כל כך, שנתן לתקשורת העולמית הזדמנות להסתער על ישראל ביום רביעי [20 במאי] השבוע ולהשוות אותה לדרום אפריקה של האפרטהייד?
