ג'וש ארנסט, דובר הבית הלבן, הבטיח בשבוע שעבר (12 במאי) כי בעקבות "ההערות של ראש הממשלה בימים האחרונים של הבחירות", ארה"ב תשנה את גישתה לקידום פתרון הסכסוך בין ישראל לפלסטינים. ארנסט התכוון, כמובן, להערה של נתניהו שכל עוד הוא מכהן כראש ממשלה לא תקום מדינה פלסטינית. ההשערה המתקבלת ביותר על הדעת מדבריו של ארנסט הייתה שהנשיא יחליף את גישת היד הרכה שבה טיפל במדיניות מעכבת הפתרון של נתניהו, בתמיכה בהצעות החלטה שמקדמות את פתרון הסכסוך. נראה כי בין היתר, הגישה החדשה תכלול את הקפאת הווטו האמריקאי באו"ם ומוסדותיו, עד שישראל תואיל לחלץ את המשא ומתן לשתי המדינות מהמקפיא.

על אף שארנסט הדגיש כי "שינוי הגישה לא יהיה מלווה בהצהרות", עיתוני סוף השבוע האחרון היו עמוסים לעייפה בהצהרות על מהותו של אותו שינוי. הן יצאו מפיו של הנשיא אובמה, מי שקובע את מדיניות החוץ של ארה"ב. הגישה החדשה הוצגה בראיונות לעיתון א-שרק אל אווסט היוצא לאור בלונדון ולרשת הטלוויזיה הסעודית אל ערבייה, וכן בהודעה מסכמת של המפגש עם מנהיגי מדינות המפרץ, שהתקיים בקמפ דיוויד.

המסר המרכזי שעולה מהצהרותיו של אובמה הוא אוזלת יד. "אני לא חושב שהסכם מקיף הוא אפשרי בהתחשב בממשלה הישראלית החדשה ובאתגרים עמם מתמודד הנשיא הפלסטיני", אבחן הנשיא. "הפתרון נראה רחוק כרגע", העריך מנהיג העולם החופשי, והוסיף: "אין סיכוי להסכם בשנה הקרובה". את השנה האבודה מציע הנשיא לייחד לבניית אמון בין הצדדים באמצעים כגון שיפור הכלכלה הפלסטינית, הידוק הקשר בין עזה לגדה המערבית ומיסוד קשרי המסחר עם ישראל ועם הכלכלה הגלובלית. כלומר, חזרה לניהול הסכסוך במקום פתרונו .

פיליפ גורדון, מי שהיה עד לאחרונה מתאם הבית הלבן למזרח התיכון, כתב במאמר שפורסם ב-7 במאי בפיינשל טיימס כי "המרחב הנמצא בידי וושינגטון ליצור שינוי הינו מוגבל". לדבריו, אף שלארה"ב יש אינטרס ברור בשלום במזרח התיכון, בעבור עצמה כמו גם עבור הישראלים והפלסטינים, "היא אינה זו האוחזת בקלפים, כפי שהמחישו המאמצים הדיפלומטיים העצומים, אך הכושלים, שמזכיר המדינה ג'ון קרי הוביל בשנה האחרונה". מי אוחז אפוא בקלפים? הבכיר לשעבר בבית הלבן מציין שהנשיא לא פסל את האפשרות להעביר את הקלפים לידי מועצת הביטחון של האו"ם, כדי שזו תקבע פרמטרים להסכם הקבע. הוא מעריך שהמהלך הזה לא יתרחש לפני סוף יוני - תאריך היעד לחתימה על הסכם הגרעין עם איראן.