ב-13 ביולי 1992 הושבעה ממשלת רבין כשהיא נתמכת על ידי 62 חברי כנסת בלבד, ונעזרת ברשת ביטחון של חמישה חברי כנסת ערבים. כמו בנימין נתניהו בבחירות האחרונות, יצחק רבין סיים באותה שנה כמנצח הגדול של מערכת הבחירות עם 44 מנדטים, אך התקשה להרכיב ממשלה רחבה. בסופו של דבר יצאה לדרך ממשלת שמאל-חרדים עם מרצ וש"ס. אחרי אישור הסכמי אוסלו ב-93' ש"ס פרשה מהקואליציה, אולם הממשלה שינתה את הרכבה והמשיכה לפעול עד רצח רבין.
עד היום נחשבת ממשלת רבין השנייה לאחת הממשלות הטובות ביותר בכל הנוגע להשקעות בחינוך ובחברה ובסגירת פערים בין המרכז לערי הפיתוח ולמגזר הערבי. הסיבה לכך הייתה בעיקרה הבשלות שבה הגיע רבין אל ממשלתו השנייה. למרות היותה סחיטה פוליטית ובזבזנית בכל הנוגע למספר השרים (22) וסגני השרים (13), רבין ידע לנווט אותה היטב. רבין היה ראש הממשלה ושר הביטחון. הוא הוביל מהלך אמיץ להסכם מדיני שנוי במחלוקת, והיה לו מצפן פנימי שגרם לו לדעת בבירור לאיזה כיוון הוא רוצה להוביל את מדינת ישראל.
