ממשלת נתניהו הרביעית קמה [6 במאי] כשעה וחצי לפני תום המועד החוקי בו יכול היה בנימין נתניהו להודיע לנשיא ראובן ריבלין שיש לו קואליציה. למחרת הבחירות [17 במארס], בהן ניצח נתניהו ניצחון אישי סוחף, היה נדמה לכולם, ובעיקר לו, שהמשא ומתן הקואליציוני יהיה חד, מהיר וקצר. "הכוונה היא להקים ממשלה תוך שבועיים-שלושה", אמרו בסביבתו של ראש הממשלה. המציאות הייתה שונה לחלוטין.
שיכור מהצלחתו האלקטורלית, נקלע נתניהו להיבריס אופייני, עשה את כל השגיאות האפשריות ובסופו של דבר נתפס לא מוכן על ידי שותפו לשעבר ושנוא-נפשו הנוכחי, אביגדור ליברמן, שביצע בו פיגוע רגע לפני שהזמן הסתיים, והודיע על פרישה. ממשלת השותפים הטבעיים של 67 חברי כנסת התאיידה ובמקומה באה לעולם, בייסורים וויתורים קשים, ממשלה צרה מאוד, עם רוב מינימלי של 61 חברי כנסת, עם אג'נדה ימנית-לאומית-דתית, ממשלה שתהיה גיהינום מדיני, סיוט פוליטי והרפתקה כלכלית. הניצחון הגדול של נתניהו בבחירות הפך לתבוסה.
