אחת התעלומות המוזרות ביותר של הפוליטיקה הישראלית היא איך הגיעה המדינה למצב בו אין לבנימין נתניהו אלטרנטיבה פוליטית ברורה, וכי אף אחד מהמתמודדים מולו לא נתפס כמי שיכול למלא את אחד התפקידים הרגישים ומסוכנים ביותר בעולם, ראש ממשלת ישראל.
ההיסטוריה הפוליטית הישראלית עמוסת יריבויות, מנהיגים, טוענים לכתר, "נסיכים" פוליטיים ודמויות מיתולוגיות, שהתמודדו על ההנהגה במשך עשרות שנים, מאז פרישתו של מייסד המדינה דוד בן גוריון [1963]. מפלגת העבודה ניפקה את לוי אשכול, משה שרת, גולדה מאיר, משה דיין, יגאל אלון, יצחק רבין, שמעון פרס, חיים רמון, יוסי ביילין ורבים אחרים. הליכוד הביא את מנחם בגין ואחריו יצחק שמיר, דוד לוי, אריאל שרון, משה ארנס ורבים אחרים. נתניהו זרח בשמי הפוליטיקה הישראלית כשחזר משליחותו באו"ם ב-1988, ותוך שמונה שנים נבחר לתפקיד ראש הממשלה. מאז ועד היום, הולכת הפוליטיקה הישראלית ונחרבת, נווה מדבר שופע כישרונות ודמויות בולטות הופך למדבר שממה.
