קצת יותר מחודש חלף מאז שבית המשפט הגבוה לצדק דחה את הטענה שחוק, המגביל את חופש החרם נגד גורמים הפועלים בשטחים הכבושים, פוגע בעיקרון חופש המחאה [3 באפריל]. השופטים פסקו שהאינטרס של המדינה גובר במקרה הזה על חופש הביטוי. השבוע [11 במאי] דחה אותו בית משפט את בקשתם של עמותת עיר עמים וד"ר גדי גבריהו, העומד בראש פורום "תג מאיר", לשנות את תוואי "מצעד הדגלים" המתוכנן ליום ראשון הבא ולאסור על הצועדים להיכנס לרובע המוסלמי. פסק הדין עמוס מלים גבוהות בגנות האלימות.
השופטים, בראשות המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין, הסתפקו במלים. הם הצהירו באופן נחרץ כי "יש מקום לאפס סובלנות כלפי מתפרעים אלימים, מילולית או פיסית, יהיו אשר יהיו" (ההדגשה במקור). השופטים אף הוסיפו כי "אכיפה תהא במקומה באופן ברור וללא פשרה". אך בג"צ, אותו בג"צ שהימין מאשים בנטיות "שמאלניות", סירב להציע סעד לאלפי התושבים והסוחרים ברובע המוסלמי. חופש הביטוי הוא ערך חשוב בחברה דמוקרטית, לא? קשה להבין מדוע מאמינים השופטים שהמשטרה תצליח השנה במקום ובדרך שבהם נכשלה בשנים קודמות. כיצד ידלקו שוטריו בסמטאות הצפופות וישכילו לעצור את האלפים המתפרעים מבין הרבבות? למפקד מחוז ירושלים פתרונים.