הבחירות לכנסת ה-20 הרחיקו את ''האופק המדיני'' - זה שהפוליטיקאים שלנו כל כך אוהבים לדבר עליו. זה שכדרכו של אופק, נדמה כי ככל שמתקרבים אליו הוא הולך ומתרחק. לעומת זאת, האופק הפוליטי - זה שהפוליטיקאים אוהבים לעסוק בו – נעשה קרוב ומוחשי.
המסר הבולט של הבחירות האחרונות ושל הממשלה שתקום בעקבותיהן הוא ש"ישראלי טוב'' הוא יהודי-שמרני-ימני-סטרייט-שונא ערבים. כל השאר הם ''סמולנים'' הזויים במקרה הטוב, ובמקרה הרע בוגדים נקלים. קהל היעד הנוח ביותר לקלוט מסרים מעין אלה - גלויים או סמויים - הוא תלמידי בתי הספר. ילדי ישראל הם מאגר הקולות העתידי הגדול של השלטון. המערכת שאחראית על עיצוב תפיסת עולמם הערכית והפוליטית עומדת להימסר לידיו של יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, סוכן המכירות המוכשר והמסוכן ביותר של הציונות האורתודוקסית-המונוליטית. אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון, השליטה בתרבות הישראלית תופקד בידי איילת שקד, חברתו להנהגת המהדורה המוקצנת של המפד"ל. נראה כי החלטתו של אביגדור ליברמן להעביר את "ישראל ביתנו" משולחן הממשלה לספסלי האופוזיציה פינתה אמנם את תיק החוץ. אבל בעצם, ל"בית היהודי" עדיף שבעתיים להשתלט על משרדי החינוך והתרבות.