בשבוע שעבר (20 במאי) ציפתה הפתעה לשרת החוץ של האיחוד האירופי, פדריקה מוגריני. ראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל את פנייה במעונו לפגישה בפורום מצומצם. לפני שנכנסו אל החדר סיפק נתניהו הצהרה למצלמות: מחויבותו לפתרון שתי המדינות עודה עומדת. הקמת מדינה פלסטינית מפורזת היא יעד הזוכה לתמיכתו. ההדלפות מהפגישה עצמה מלמדות שבחדר הסגור הרחיק ראש הממשלה לכת, ואמר כי הוא מבקש לקיים דיון טריטוריאלי עם הפלסטינים, ואף רמז על נכונותו להקפיא את הבנייה מחוץ לגושי ההתנחלויות. כלי התקשורת דיווחו כי נתניהו כנראה אמר בפגישה כי הוא מעוניין לחדש את המו"מ, במטרה להגיע להבנות על גבולות גושי ההתנחלויות שיסופחו לישראל במסגרת הסכם עתידי.
אמירות מצד נתניהו בזכות הקמת מדינה פלסטינית כבר שמענו הרבה. גם כאלה הפוכות. הנה, לטובת רענון זיכרון הקוראים, לקט קצר המייצג את דרכו העקלקלה של נתניהו ביחס לפתרון שתי המדינות: ב-1994, בימי האופוזיציה הסוערים לממשלת רבין והסכם אוסלו אותו הובילה, טען נתניהו שההסכם הוא ערובה לאסון של עם היהודי. ב-1996, במערכת הבחירות שהסתיימה בבחירתו, התחייב המועמד נתניהו כי אם יבחר הוא יכבד את אותו ההסכם עצמו.
