בלשכת ראש הממשלה נתניהו בירושלים, לא ציפו בדריכות להכרזתה של הילרי קלינטון על התמודדותה לנשיאות ארה"ב [12 באפריל]. ההכרזה הזו הייתה ידועה בירושלים מזה זמן ונכללה בהערכות המצב של יועציו הקרובים של בנימין נתניהו. צעדיה של קלינטון נרשמים ומתויקים בירושלים בשנה האחרונה, וקלינטון נתפסת שם כגזירת גורל הכרחית, גלולה מרה צפויה מראש, מכשול שיהיה צורך לצלוח. "ביבי כבר תשע שנים ראש ממשלה", נאנח השבוע אחד מאנשיו של נתניהו, "ועוד לא היה לו מזל לכהן אפילו רבע שעה מול נשיא אמריקאי רפובליקני. הוא מקבל רק דמוקרטים כמו קלינטון ואובמה, ואולי עכשיו עוד קלינטון. אומרים על נתניהו שיש לו מזל? ובכן, בכל מה שקשור לנשיאים אמריקאים, הוא ביש מזל".
אין תחושת חירום בירושלים. יש להם שם דברים דחופים יותר על הראש, סוגיית הגרעין האיראני במרכזם. ראש ממשלת ישראל נמצא בעיצומה של "מלחמת עולם" מול הבית הלבן, מלחמה בה שני הצדדים משתמשים כמעט בכל מה שיש להם, והולכים על "כל הקופה". דווקא הצד האמריקאי הוא זה שמנסה לצנן את האווירה ולפייס את הצד הישראלי, שממשיך במלוא הקצב קדימה: מהדחיפה והגיבוי לניסיון החקיקה של הסנטורים קירק ומננדז, עד הצעת החוק החדשה של הסנטור קורקר, כולל הפעלת איפא"ק במלוא העוצמה והפעלת מכבשי לחץ אימתניים על הסנטורים הדמוקרטים. נתניהו לא לוקח שבויים בקרב הזה ומתמקד בנשיא אובמה. זהות יורשו של אובמה מטרידה כרגע קצת פחות. "כשנגיע לגשר, נעבור אותו".