קראו
במהלך חודשי הקמפיין הסוער בישראל שמרו אבו מאזן ובכירי הרשות הפלסטינית על דממת אלחוט. החשש היה שכל התבטאות שלהם בעד יצחק הרצוג וציפי לבני תפעל כבומרנג בדעת הקהל הישראלית. הם אמנם הביעו תמיכה פומבית ברשימה הערבית המשותפת, אך באופן כללי נזהרו שלא להראות מעורבות "בענייניה הפנימיים של ישראל".
כולם, כמובן, ידעו מהי המשמעות של מפלגה ערבית גדולה בכנסת ואת מי זה ישרת, אבל מה כבר יכול להיות יוצא דופן בהבעת סולידריות פלסטינית עם ערביי ישראל הפלסטינים?
