נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני שני בתי הקונגרס צפוי להתמקד כתמיד ב''איום האיראני''. אבל הציבור הישראלי וגם הציבור האמריקאי מצפים מין הסתם לשמוע מפי האורח גם כמה מילים על ה''איום הפלסטיני''.

יו"ר הליכוד צריך להבהיר מה היא עמדתו האמיתי בנוגע לסכסוך הישראלי- הפלסטיני: - זו שהציג לפני פחות משלוש שנים מעל אותה במה, או העמדה שהוא מביע היום בבית מעל כל במה. בנאום שקצר מבול של תשואות במאי 2011, נתניהו הכריז כי "בכל הסכם שלום אמיתי שיסיים את הסכסוך, חלק מההתנחלויות יישארו מחוץ לגבולות ישראל". כדי למנוע אי הבנות הוסיף ראש הממשלה והתחייב כי "נהיה נדיבים באשר לגודלה של מדינה פלסטינית עתידית... אני מוכן לפשרות כואבות כדי להשיג שלום היסטורי זה".

המילה ''שלום'' הופיעה בנאומיו של נתניהו בקונגרס לא פחות מ-64 פעמים. אבל היום, מסתבר, היא נחשבת בצמרת השלטון למילה גסה.

ב-5 בפברואר, פחות מחודש לפני שינחת בוושינגטון, תהה נתניהו באסיפת בחירות בקריית גת "מה יקרה עם כל פיסת שטח ממנה ניסוג?" התשובה שלו מאותו נאום בחירות מקומי - "היא תיתפס על ידי האיסלאם הקיצוני" - חוזרת כמעט בכל הופעותיו הפומביות לאחרונה. הגישה הפטליסטית הזאת הופכת על פניו את נאום הקונגרס הפייסני מ-2011 על פינוי התנחלויות ושלום היסטורי.