במאה העשרים, עד לשיא בשנות ה-70, החלו להופיע ברחבי העולם תנועות פמיניסטיות דתיות שהתבססו על פרשנות לא-פטריארכלית של כתבי הקודש. תנועות אלה היו שונות מאוד מהזרמים הפמיניסטיים החילוניים שהיו קיימים במערב, שכן הן בחרו בשיח דתי המבוסס על טקסטים של אנשי דת, ועשו שימוש בנימוקים דתיים בתוך מסגרת השיח התיאולוגי והמשפטי.
תופעה זו, שאינה מוגבלת אך ורק למוסלמים וקיימת בין השאר גם בקהילות נוצריות ויהודיות, נודעה בשם הכולל תיאולוגיה פמיניסטית.