אין לב שלא סער לנוכח שני אירועי הזוועה שניפקו לעולם חמושי ארגון "המדינה האסלאמית" (דאע"ש). האחד שריפתו למוות של טייס הקרב הירדני מועאז כּסאסבה [3 בפברואר], וזמן קצר אחרי כן טקס הוצאתם להורג של 21 בני ערובה מצריים בלוב. מופע האימים האחרון העניק לדאע"ש לא רק נקודות אימה בדעת הקהל, אלא גם נטע בתודעה הבינלאומית זירת פעילות נוספת שעליה השתלט הארגון. אחרי סוריה, עיראק וסיני, באה גם לוב. בכולן תמצאו את עקבותיו של ארגון "המדינה האסלאמית" ואם לא אותו, לפחות את מורשתו הקלוקלת.
הטרור הזה הוא תוצר שכולו פנימי-מקומי, אבל אי אפשר לנקות את מדינות המערב מתרומתן לעידודו. בשלוש זירות מתוך ארבע הבוערות בימים אלה, הייתה ידה של מדינה מערבית אחת לפחות במעשה: את סדאם חוסיין הפילו האמריקאים; את המבצע הצבאי נגד מועמר קדאפי יזמה צרפת, והמורדים שחותרים להפלת המשטר הסורי זכו תקופה ארוכה לתמיכה עקבית ולסיוע מצד צרפת, בריטניה וארצות הברית.