בסוף השבוע שעבר (31 בינואר) קבע בית המשפט לעניינים דחופים במצרים כי הזרוע הצבאית של חמאס, עז א-דין אל-קסאם, היא ארגון טרור. החלטת בית המשפט התקבלה יממה אחת אחרי מתקפת הטרור בסיני שבה נהרגו 27 חיילים מצרים ועשרות נפצעו. הקשר בין ארגון דאע''ש, שקיבל על עצמו את האחריות לפיגועים, לתאי עז א-דין אל קסאם, במתקפת הטרור הנוכחית, אינו ברור או מוכח, אך מבחינת מצרים, אין צורך או עניין לאתר שיתוף פעולה ביניהם כדי להכריז על הזרוע הצבאית של חמאס כתומכת ומבצעת טרור. ארגון עז א-דין אל-קסאם פעל במשך שנים בסיני, הבריח נשק, שיתף פעולה עם כל הפלגים הג'יהאדיסטים, לעתים תוך עצימת עיניו של משטר מובארק, וברוב המקרים במחתרת – זאת לפני וגם אחרי הפלת האחים המוסלמים ועלייתו של עבד אל פתאח א-סיסי לשלטון.
אבל במקום שבתנועת חמאס יבינו ויפנימו את המצב החדש שנוצר כעת, ואת דרך האין-מוצא בה הם מוליכים את מיליון ושמונה מאות הפלסטינים בעזה, מנהיגיה ממשיכים להתנהל כאילו מדובר במשבר זמני שצפוי להסתיים בקרוב. עם זאת, הפעם הבעיה של חמאס אינה רק עם ישראל, והיא לא תסתיים או תשתפר באמצעות סבב עימות מזוין נוסף והסכם נוסף להפסקת אש. ישראל לא תיעלם, וגם עבד אל פתאח א-סיסי והמשטר החדש במצרים צפויים להישאר שם למשך זמן רב. עזה מוקפת מכל עבר, ללא אור בקצה המנהרה.