הודעתה של פאטו בנסודה, התובעת הראשית בבית הדין הפלילי הבינלאומי, שהגיעה מהאג ביום שישי (16 בינואר), לא הפתיעה את הדרג המדיני בישראל. מיד אחרי שהפלסטינים חתמו לפני כחודש וחצי [31 בדצמבר] על אמנת רומא, יועציהם של בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן העריכו שהשאלה איננה אם התובעת תחליט על בדיקה מקדמית נגד ישראל, אלא מתי. התגובות החריפות שלהם להחלטתה של התובעת לפתוח בבדיקה ראשונית לגבי האפשרות להגיש כתבי אישום בגין ביצוע פשעי מלחמה בשטחים הפלסטיניים, היו מוכנות מבעוד מועד בלשכת ראש הממשלה ובמשרד החוץ. חוות הדעת של הדרג המקצועי, שלפיהן בטווח הנראה לעין אזרחים וחיילים ישראלים יוכלו לשוטט בעולם ללא חשש מפני צווי מעצר, נפלו על אוזניים אטומות.
גם הידיעה שבית הדין מדשדש כבר שנים בנוגע לשמונה מדינות (הונדורס, אוקראינה, עיראק, אפגניסטאן, קולומביה, גיאורגיה, גיניאה וניגריה), שלגביהן הוחלט לבצע בדיקה מקדימה דומה, לא עשתה רושם על הפוליטיקאים הישראלים. הם לא רצו לשמוע שבכל הנוגע לפגיעה באזרחים בעימות צבאי, ישראל נמצאת בחברה "טובה", שכוללת את ארצות הברית, רוסיה ובריטניה, וכי וושינגטון ומוסקבה יעשו מן הסתם כל שלאל ידן כדי לחבל בחקירה.